אמצעי לחימה במלחמת העצמאות

בפתיחת מלחמת העצמאות היה מחסור חמור בנשק בינוני וכבד. ההגנה, האצ"ל ואחר כך צה"ל ניסו להשיג נשק מכל מקור אפשרי. הם רכשו נשק מהיתר של מלחמת העולם השנייה וייצרו נשק בארץ באמצעות התע"ש (מפעל לייצור נשק). יוצרו רובים, מקלעים, מרגמות, תחמושת ותת-מקלעים מסוג "סטן" ו"תמ"ת" (תת-מקלע, נשק אוטומטי קצר).

הנשק בידיהם היה מעורב וממגוון מדינות, בין היתר בריטי, רוסי ואף גרמני. נבנו גם משוריינים מקומיים על שלדות משאיות, שנקראו "סנדביצ'ים". נקנו כמה טנקים מיושנים, אך חלקם לא פעלו בגלל תקלות.

הערבים היו מצוידים בצורה טובה יותר בעיקר בנשק כבד. ב-15 במאי 1948 הם היו בעלי כ-40 טנקים, כ-300 תותחים ו־47 מטוסי קרב. לצדם עמדו מעט מאוד כלי נשק כבדים של ההגנה והחיילים החדשים.

בהמשך המלחמה מצב הנשק השתפר בצד הישראלי. רכישות גדולות מצ'כוסלובקיה, הברחות של מטוסים וכלי שריון, והשמדת ציוד ערבי שגרמו לשילוב של שלל, כל אלה איזנו את הכוחות. התמיכה הסובייטית איפשרה את רכישת הנשק מצ'כוסלובקיה. היקף הרכש היה כה גדול ששליש מהכנסות צ'כוסלובקיה במטבע חוץ באותה תקופה הגיעו ממכירת הנשק לישראל.

רובים, מקלעים ותת-מקלעים ממגוון דגמים ומדינות.

מרגמות ותותחים מעורבים ממקורות ישנים וחדשים.

"סנדביצ'ים", שריון מקומי על בסיס משאיות; גם טנקים מיושנים.

סירות גומי וסירות נפץ (יבוא ממדינות שונות).

בתחילת מלחמת העצמאות לא היה מספיק נשק. אנשים קנו נשק מהעולם. הם גם ייצרו נשק בארץ בתע"ש (מפעל נשק).

היו להם רובים, מקלעים ומרגמות. הם גם ייצרו תת-מקלעים כמו "סטן" ו"תמ"ת". חלק מהכלים היו מדינות שונות.

בנוסף בנו מכוניות משוריינות על משאיות. קראו להן "סנדביצ'ים". קנו גם כמה טנקים ישנים.

ב-15 במאי 1948 לערבים היו הרבה יותר כלי נשק כבדים. היו להם כ־40 טנקים, כ־300 תותחים ו־47 מטוסים.

לאחר מכן קנו הרבה נשק מצ'כוסלובקיה. זה עזר מאוד לצה"ל. חלק מהנשק הערבי הושמד או נלקח כשעלו קרבות.