אנומיה

אנומיה היא מצב של בלבול חברתי, שבו נורמות (כללים מקובלים בחברה) אינן ברורות או חלשות. מצב כזה נוצר לעתים קרובות אחרי שינויים חברתיים חדים שמערערים את הציפיות וההתנהגויות הרגילות. כשהנורמות נשברות או נעדרות, אנשים עלולים לנהוג באופן שונה ממה שנחשב מקובל, כלומר לעסוק ב'סטייה חברתית' (התנהגות שחורגת מהכללים).

אנשים שחווים אנומיה מתקשים למצוא כללים משמעותיים לארגון חייהם או למציאת שייכות. אובדן תחושת השייכות יכול להוביל להתנהגויות קיצוניות, כמו פשע, תחרות אנוכית על כוח, ואפילו לפגיעה עצמית. את המונח טבע אמיל דורקהיים בספרו "התאבדות" (1897).

רוברט קינג מרטון פיתח את הרעיון הלאה בתאוריית המתח (strain theory). לפי מרטון, אנומיה היא הפער בין המטרות שהתרבות מציבה לבין ההזדמנויות של האדם להשיגן. הפער הזה יוצר תסכול. התסכול יכול לגרום לאנשים לסטות מהנורמות כדי להשיג את המטרות המוגדרות.

המסקנה היא שהמבנה החברתי עצמו עשוי להוביל אנשים לפעולות בלתי מקובלות, כי הם מנסים להשיג מטרות שהחברה מעריצה אך לא מספקת אמצעים שווים להשיגן.

אנומיה היא מצב שבו אנשים לא יודעים מה נכון לעשות. נורמות הן הכללים שאנשים מקבלים בחברה. כשכללים אלה נחלשים, אנשים מתבלבלים.

שינויים גדולים בחברה יכולים לגרום לאנומיה. אנשים שמרגישים לבד או שאין להם שייכות עלולים לשבור כללים. זה יכול גם לגרום להם להרגיש רע מאוד.

הסוציולוג אמיל דורקהיים השתמש במילה הזו לפני הרבה שנים. תלמיד שלו, רוברט מרטון, אמר שאנומיה קורה גם כשכולם רוצים אותן מטרות, אבל לא לכל אחד יש את האפשרות להשיג אותן. החוסר בהזדמנויות יוצר תסכול, וזה יכול להוביל להתנהגות לא מקובלת.