אנטוניו גראמשי (22.1.1891, 27.4.1937) היה הוגה דעות איטלקי, סוציאליסט-קומוניסט שהתנגד לפשיזם. חיבוריו העיקריים הם "מחברות בית הכלא" שכתב בכלא. המחברות מהוות את תרומתו המרכזית לפוליטיקה ולתיאוריה החינוכית, גם אם הן שונות בחלקן מן המרקסיזם הקלאסי.
גראמשי נולד בעיירה אלס שבסרדיניה, במשפחה ארברשית (אלבנים שחיים באיטליה). משפחתו סבלה מעוני, והם עברו להתגורר בגילרצה. בזכות הצלחה בלימודים הגיע לאוניברסיטת טורינו. טורינו הייתה מרכז תיעוש, והוא נחשף שם למאבקי עובדים ולפעילות איגודים מקצועיים.
הצטרף למפלגה הסוציאליסטית ועבד כעיתונאי. ב-1919 ייסד עם פלמירו טוליאטי את העיתון "ל'אורדינה נואובו". הקבוצה סביב העיתון קושרה לאמדיאו בורדיגה, וב-1921 נוצרה המפלגה הקומוניסטית האיטלקית. גראמשי היה מנהיג בולט בהקמתה. ב-1922 נסע לרוסיה ופגש שם את ג'וליה שוחט, שתהיה אשתו.
כשהפשיזם עלה, חיפש גראמשי איחוד של כוחות השמאל. ב-1924 נבחר לפרלמנט וכעורכו הוציא את העיתון "ל'אוּניטה". בקשריו עם הממשל הקומוניסטי התעצם סכסוך עם טוליאטי. ב-8 בנובמבר 1926 נעצר על ידי המשטרה הפשיסטית, למרות חסינותו הפרלמנטרית. נכלא ברג'ינה צ'לי, נשלח לאוסטיקה ואז לטורי ליד בארי. בריאותו התדרדרה, שוחרר בתנאים ב-1934 ומת ברומא ב-1937. נקבר בבית הקברות הפרוטסטנטי ברומא.
בכלא כתב יותר משלושים מחברות, "מחברות בית הכלא". הן מכילות מחשבות על ההיסטוריה של איטליה, על לאומיות, ועל שינויי המרקסיזם. המחברות פורסמו רק אחרי תבוסת הפשיזם ומלחמת העולם השנייה, ובעיקר קיבלו פרסום רחב עם תרגומן לאנגלית בשנות ה־60.
הגמוניה (הכוונה ליכולת לקבוע רעיונות ונורמות בחברה) היא מושג מרכזי אצל גראמשי. הוא טען שהקפיטליזם לא שולט רק בכוח ואלימות. הוא שולט גם בתרבות וברעיונות, עד שהמעמדות הנמוכים מאמצים את ערכי הבורגנות. לכן, מהפכה אינה נובעת רק משינוי כלכלי. יש ליצור "בלוק היסטורי", ברית רחבה של כוחות חברתיים, ולפתח הגמוניה נגדית תרבותית. גראמשי גם שם דגש על תפקיד הכנסייה הקתולית בהנחלת ערכים.
גראמשי טען "כל האנשים הם אינטלקטואלים" אך רק מעטים ממלאים תפקיד אינטלקטואלי בחברה. הוא הבחין בין אינטלקטואלים מסורתיים לבין אינטלקטואלים "אורגניים" (אלה שמייצגים מעמד חברתי מסוים). הוא דגל בחינוך שיפתח אינטלקטואלים ממעמד הפועלים וישמש ככלי לשינוי חברתי. רעיונותיו השפיעו על פדגוגיה ביקורתית, כפי שעיבד פאולו פריירה.
גראמשי הבחין בין "חברה פוליטית" (המוסדות הממשלתיים והכוח) לבין "חברה אזרחית" (ארגונים פרטיים, תרבות וכלכלה). ההגמוניה מושגת כשהבורגנות שולטת גם בחברה האזרחית ומקבלת הסכמה. לכן הוא דיבר על "מלחמת עמדות", מאבק איטי ומבוסס בתוך החברה האזרחית, לעומת "מלחמת תנועה" התקפית. המטרה ההיסטורית, לפי גראמשי, היא חברה שיכולה לווסת את עצמה, עד כדי כך שהמדינה תהיה פחות נחוצה.
היסטוריציזם (רעיון ששינוי תלוי בהקשר ההיסטורי והמקומי) משמעותי אצל גראמשי. הוא טען שרעיונות ותיאוריות חייבים להיבחן בתוך ההקשר החברתי וההיסטורי שלהם. אין להבין רעיון מחוץ לזמנו ולנסיבותיו.
גראמשי תקף את הדעה שהמהפכה הסוציאליסטית היא בלתי נמנעת כתוצאה של התפתחות כלכלית בלבד. הוא מצא שהמהפכה תלויה גם בפרקטיקה האנושית, בתודעה ובתנאים המקומיים. כלומר, לא ניתן להסתמך רק על "חוקי ההיסטוריה" הכלכליים.
גראמשי התרחק ממטריאליזם נוקשה. הוא טען שהמדע והאמת הם תלויים חברתית והיסטורית. אמונה במציאות אובייקטיבית ונפרדת מההיסטוריה דמתה בעיניו לאמונה דתית.
ההשפעה שלו ניכרת במדעי החברה, בחקר התרבות ובתאוריה הביקורתית. רעיונותיו על הגמוניה אומצו גם במרכז ובימין. בעמדת השמאל הוא נחשב לדמות מפתח, והשפיע על נאו-מרקסיסטים ומחשבה פדגוגית. מבקרים טענו שהוא הזניח את המסורת האקדמית הליברלית, אך רבים ראו בעבודתו תובנות חשובות לחקר כוחה של תרבות בפוליטיקה.
אנטוניו גראמשי (1891, 1937) היה הוגה דעות איטלקי. הוא היה סוציאליסט שנלחם נגד הפשיזם. בכלא כתב מחברות חשובות.
נולד בסרדיניה במשפחה ענייה. המשפחה שלו הייתה ארברשית (הסבר: אלבנים שגרים באיטליה). למד בטורינו, עיר של מפעלים רבים. שם ראה מחלוקות בין עובדים ומעסיקים. כתוצאה מכך הצטרף לשמאל והפך לעיתונאי.
ב-1919 יסד עיתון בשם "ל'אורדינה נואובו". בשנת 1921 הקימו חברים את המפלגה הקומוניסטית. ב-1922 נסע לרוסיה ופגש את ג'וליה, שאיתה יזדקק אחר כך.
הפשיסטים שלטו באיטליה. ב־1926 עצרו את גראמשי והכניסו אותו לכלא. (כלא = מקום שבו שומרים אנשים שאינם חופשיים). הוא נשלח לכמה בתי כלא. בריאותו נפגעה. שוחרר ב־1934, ומת ב־1937.
בכלא כתב יותר משלושים מחברות. שמם הוא "מחברות בית הכלא" (מחברות = מחברות כתיבה). המחברות דנות בהיסטוריה, לאומיות ובשינוי חברתי.
גראמשי דיבר על "הגמוניה" (הסבר: איך רעיונות שולטים בחברה). הוא אמר שהשלטון שולט גם על ידי רעיונות, לא רק בכוח. לכן חשוב ליצור רעיונות חדשים שיעזרו לעובדים.
הוא אמר שכל אנשים יכולים להיות אינטלקטואלים (הסבר: אנשים שיודעים לחשוב ולכתוב). אבל רק חלק מהם מתרגמים את זה לפעולה. גראמשי רצה חינוך שיאפשר לעובדים ללמוד ולחשוב.
הוא חילק את החברה לשני חלקים: מדינה (הסבר: הממשלה והחוקים) וחברה אזרחית (הסבר: קבוצות, חינוך ותרבות). לפי גראמשי, מי ששולט בתרבות יכול להשפיע על כולם.
הרעיונות שלו השפיעו על מי שחוקר תרבות וחינוך. אנשים מתעניינים בו עד היום. רבים לומדים את רעיונותיו על הגמוניה ועל חינוך.
תגובות גולשים