אניאק

אִינִיאַק (ENIAC, ראשי תיבות של Electronic Numerical Integrator And Computer) היה אחד המחשבים האלקטרוניים הראשונים ובעל שלמות טיורינג, היכולת להריץ אלגוריתמים כמו מכונת טיורינג אוניברסלית. הוא נבנה בעיקר לצורך חישובים בליסטיים עבור הצבא האמריקאי, אך השפיע עמוקות על פיתוח המחשוב לאחריו. ENIAC לא היה המחשב האלקטרוני הראשון בהיסטוריה, אך שילב יכולת תכנות מחדש באמצעות חיווט עד לשדרוגים ב־1948 שעצרו את הצורך בחיווט ידני.

פרויקט פיתוח ENIAC החל ב־1943 בשם פרויקט PX. את התכנון הובילו ג'ון פרספר אקרט וג'ון מוקלי מאוניברסיטת פנסילבניה. הצוות כלל גם מהנדסים ומתכנתים נוספים, ומתוך צוות המתכנתות הראשוני כל חברותיו היו נשים שהיו מתמטיקאיות ונקראו אז "מחשבות". הן הכירו היטב את חישובי המסלולים הבליסטיים ולכן נשכרו לתכנת את המחשב. למרות תרומתן המעשית, המועסקות לא זכו להכרה היסטורית מספקת.
בנייה החלה באמצע 1944, והמחשב הוכרז כמוכן לשימוש בפברואר 1946. העלות הייתה קרובה ל־500,000 דולר. ENIAC הופעל שוב לאחר שיפוץ ב־1947 ונשאר בשימוש עד אוקטובר 1955.

ENIAC עבד באריתמטיקה עשרונית, כלומר עבד עם ספרות ב־10־מערכת במקום בבינארי. למחשב היו 20 רגיסטרים (מחסני מספרים) של 10 ספרות עם סימן, והוא יכול היה לבצע אלפי פעולות חיבור וחיסור בשנייה. ארבעה רגיסטרים שירתו יחידת כפל שממנה נבעו מאות מכפלות בשנייה, וחמשה רגיסטרים שירתו יחידת חילוק ושורש.
המכונה כללה יחידות נוספות: יחידת אתחול, סינכרון, תכנות, קלט וכרטיסי ניקוב, פלט, ושלוש טבלאות פונקציות שנועדו לעזור בחישוב.
ENIAC השתמש בשפופרות ריק (צינורות ואקום) ורכיבים מכניים רבים נוספים. זה גרם לבעיות אמינות: שפופרות[string omitted] נשרפו לעיתים קרובות, ולכן ההנדסים למדו לא לכבות את המכונה כדי להקטין כישלונות. עדיין, בהשוואה לטכנולוגיה של התקופה, שיעור הכשלים היה סביר.

ENIAC לא היה ארכיטקטורת פון נוימן (רעיון שבו גם התוכנית וגם הנתונים נשמרים בזיכרון), בין השאר כי היה צורך להיפטר ממגבלות זיכרון ומהצורך לסיים את הפרויקט מהר למען המאמץ המלחמתי. עם זאת, עבודת התכנון והשיפורים שבוצעו עליו תרמו רבות למחשבים הבאים כמו EDVAC ו־EDSAC. בשנת 1948 נוספו שיפורים, כולל שימוש בטבלאות פונקציה כאמצעי זיכרון לקריאה בלבד (ROM), רעיון שהוצע על ידי פון נוימן. שינוי זה האט את המחשב אך קיצר מאוד את זמן התכנות מחדש. בהמשך נוספו גם שיפורים נוספים בזיכרון ובפקודות כדי לשפר ביצועים.
אקרט ומוקלי המשיכו לעבוד בתחום, הקימו תאגיד לפיתוח מחשבים והמשיכו ליצור מחשבים מסחריים בשנים שאחרי המלחמה.

ENIAC תפס חדר גדול. הוא הכיל אלפי שפופרות ריק, דיודות, ממסרים, נגדים וקבלים, ושקל עשרות טון. הוא צרך אנרגיה רבה ותפס שטח גדול ביחס למחשבים מודרניים.
הספרות נשמרו במוני־טבעת בעשר מצבים, והפעולות האריתמטיות בוצעו על ידי ספירת פעימות דרך מונים אלה. המחשב עשה שימוש במעגלי פליפ־פלופ לביצוע זיכרון של ביטים, ובשפופרות שונות למימוש פונקציות לוגיות. זמני הפעולה והמחזורים שלו נקבעו על פי מחזור שעון של 200 מיקרו־שניות, מה שאיפשר חישובים במהירויות שעמדו בסטנדרטים של אותה תקופה.
ENIAC הוכר כאבן דרך בתקן IEEE ב־1987.

איניאק (ENIAC) היה מחשב גדול מאוד מ־1940s. מחשב = מכשיר שעושה חישובים. הוא נבנה כדי לחשב מסלולי ירי לצבא.

הפרויקט התחיל ב־1943. שני מהנדסים מרכזיים היו ג'ון אקרט וג'ון מוקלי. צוות המתכנתות הראשוני כלל רק נשים שעבדו על חישובים מתמטיים. המחשב הושלם ב־1946 ועבד עד 1955.

ENIAC עבד עם ספרות עשרוניות, לא בבינארי. היו לו 20 מחסנים למספרים והוא יכל לעשות אלפי חיבורים בשנייה. הוא השתמש בצינורות ואקום (שפופרות ריק). הצינורות התחממו ונשרפו לפעמים, לכן השאירו אותו דולק זמן רב כדי למנוע תקלות.

רעיונות מ־ENIAC עזרו למחשבים שבאו אחריו. שיפורים שנוספו אחר־כך הפכו את התכנות למהיר יותר, למרות שהמחשב עצמו היה איטי בהשוואה למחשבים של היום.

ENIAC היה ענק ותפס חדר. הוא הכיל אלפי חלקים חשמליים, שקל טונות וצרך הרבה חשמל. היום כל מה שהיה בו יכול להתאים לשבב קטן מאוד.