אנרי פיליפ פטן

אנרי פיליפ פטן (1856, 1951) היה מצביא ומדינאי צרפתי. במלחמת העולם הראשונה זכה לתהילה כמגן, ובמיוחד כשליט בהגנה בקרב ורדן. הוא טבע את הסיסמה המפורסמת שמיוחסת לו: "Ils ne passeront pas", "הם לא יעברו". אחרי המלחמה הוענק לו תואר מרשל של צרפת.

פטן נולד ב-1856 ולמד באקדמיה הצבאית סן-סיר. בשנותיו המוקדמות פיתח גישה שונה מרבים בקצונה: בעוד חלק מהמפקדים דגלו בהתקפה נמרצת, פטן תמך בהגנה חכמה, בהתבסס על תותחנות ומבצעים זהירים. השקפתו הזאת הושפעה מלימוד מערכות מודרניות והצליחה לתת תוקף בעימותים של תחילת המאה ה-20.

בתחילת המלחמה פטן קודם במהירות ופיקד על יחידות גדולות. ב-1916 מונה למפקד חזית ורדן, ושם בלט בשימוש מחושב בארטילריה (תותחנות) ובניהול ההגנה. תפקודו שם קנה לו תהילה ואמון הציבור, והוא הועלה לדרגות בכירות עד שקיבל את התואר מרשל לאחר המלחמה.

לאחר המלחמה הפך פטן לגיבור לאומי. ב-1925 פיקד על כוחות בעימותים במרוקו, וב-1931 פרש מהצבא. בשנות ה-30 נכנס לפוליטיקה: שימש בין היתר כשר ותפקידים דיפלומטיים. תפיסתו ההגנתית השפיעה על המחשבה הצבאית בצרפת, ולפעמים אף עיכבה חידושים כמו רעיונותיו של שארל דה גול על צבא ממוכן. תוצר אחד של הגישה ההגנתית היה קו מאז'ינו, קו ביצורים גדול על הגבול עם גרמניה.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה שימש פטן כשגריר בספרד. במאי 1940, אחרי ההתקדמות הגרמנית, חזר לצרפת ומונה לסגן ראש הממשלה, ולאחר מכן לראש הממשלה. הוא האמין שיש להגיע להסדר כניעה שיגן על האזרחים והנכסים, ובחר בשיתוף פעולה עם הגרמנים כדי להשיג תנאים אלה.

ב-22 ביוני 1940 נחתם הסכם הכניעה ביער קומפיין. לאחר מכן קמה ממשלת וישי, ובה בחרו איפשרו לפטן לקבל סמכויות רחבות ב-10 ביולי 1940. המשטר נהג בסגנון סמכותי: החלפת הסיסמה הלאומית בסיסמה חדשה, מינויי מנהלים שדגלו בשמרנות, וניסיונות לפולחן אישיות סביב "המרשל". במעשיו סביב המדיניות החיצונית והפנימית הפך פטן בהדרגה לעבד רצוי לגרמנים; ב-1942 הותקפה ונכבשה גם איזור וישי על ידי הגרמנים, ופטן איבד עצמאות ממשית. ב-1944 נמלט פטן לגרמניה ואז לשווייץ, ובסופו של דבר חזר לצרפת.

לאחר שחרור צרפת הובא פטן למשפט בגין שיתוף פעולה עם האויב ובגידה. ב-15 באוגוסט 1945 נדון למוות, אך גזר הדין הומתק למאסר עולם בידי שארל דה גול. פטן נשאר כלוא באי איל דה יו ומת ב-1951.

ממשלת וישי הנהיגה חוקים שנועדו לפגוע ביהודים כבר באוקטובר 1940. ביוני 1941 נשללו זכויות אזרח רבות מיהודי צפון אפריקה. ממשלתו של פטן הופעלה באופן פעיל כדי לרשום, לאסור ולהעביר יהודים, חלקם נשלחו למחנות עבודה ולבסוף להרג והשמדה במזרח. ההיסטוריה מייחסת לפטן וממשלת וישי אחריות משמעותית לשיתוף הפעולה בצעדים אלה. פטן אף הקשיח נוסחים בחוק, מה שהרחיב את מעגל הנפגעים.

מבחינה היסטורית פטן נחשב לאיש של שני פרקים ניגודיים: גיבור מלחמת העולם הראשונה, ומנהיג ששיתף פעולה עם הנאצים ונטל חלק ברדיפות ובהגבלות בתקופת וישי. בצרפת המונח "פטניסם" מציין משטר ריאקציונרי וסמכותי.

אנרי פטן (1856, 1951) היה מצביא צרפתי. בתחילה הוא נחשב לגיבור במלחמת העולם הראשונה. הוא הגן על צרפת בקרב חשוב בשם ורדן.

פטן למד בצבא. הוא חשב שהגנה חכמה עדיפה על התקפה פרועה. זה עזר לו בקרבות.

ורדן היה קרב קשה. פטן ארגן את ההגנה והיה מפורסם. אחר כך קיבל את התואר "מרשל" - תואר צבאי חשוב.

אחרי המלחמה קיבל כבוד. הוא פעל גם במרוקו ושירת בתפקידים אזרחיים. הוא תמך בבניית קו ביצורים גדול בשם קו מאז'ינו.

בשנת 1939 היה פטן בשגרירות בספרד. ב-1940, כשהגרמנים תקפו, חזר והפך למנהיג. הוא בחר לשתף פעולה עם גרמניה.

הממשלה שקראו לה "וישי" הייתה בשם העיר וישי. היא שלטה בחלק מצרפת והייתה קרובה לגרמנים. המשטר שינה סיסמאות ורצה שלטון חזק. ב-1942 גרמניה השתלטה גם על החלקים הנותרים.

לאחר שהמלחמה נגמרה הוא נשפט על שיתוף פעולה עם האויב. הורשע ונגזר עליו עונש מוות, אך הוא נשאר בכלא עד מותו ב-1951.

וישי הוציאה חוקים נגד יהודים. "אנטישמיות" פירושו שנאה ליהודים. חוקים אלה גרמו לפגיעה רבה ביהודים, כולל גירושיהם ומשלוחם למחנות מסוכנים. פטן וממשלתו נושאים באחריות לפגיעות אלה.

בזיכרון הציבור פטן קשור גם לגבורה וגם לבחירה הקשה של שיתוף פעולה, שסימנה תקופה קשה בהיסטוריה של צרפת.