אסכולת שיקגו (סוציולוגיה)

אסכולת שיקגו היא הניסיון הראשון החשוב לחקור את החיים בעיר באמצעות תאוריה ואתנוגרפיה (תיאור שיטתי של חיי אנשים במקום). המחקרים הללו בולטים בשנות ה־20 וה־30 והיו קשורים לבית הספר לסוציולוגיה של שיקגו.

החוקרים טענו שעם ההתפתחויות הטכנולוגיות והחברתיות מאז שנות ה־20, התפקיד של השטח הגאוגרפי המקומי כיחידה חברתית נחלש. הם תיארו אורח חיים עירוני כמנוגד לחיים בכפר: בקהילה העירונית הקשרים הבינאישיים נוטים להיות משניים, חלשים ושטחיים לעומת הקשרים העמוקים בקהילה הכפרית.

בלקה מרכזית של האסכולה, לואיס וירת, פרסם ב־1938 את המאמר "אורבניות כאורח חיים". וירת זיהה שלושה מאפיינים עיקריים של העיר: גודל האוכלוסייה, דחיסות (כמה אנשים חיים במקום קטן) והטרוגניות חברתית (שונות חברתית, כלומר אנשים מרקעים שונים). אצל וירת המושג "אורבניות" כולל תופעות כמו הפרדה מרחבית (שכונות נפרדות), מגעים חברתיים משניים (קשרים פחות קרובים, כמו מכרים) והשונות החברתית. אלה נראים בעמדות, במבנים אישיותיים ובאורח החיים בעיר.

אסכולת שיקגו היא קבוצה של חוקרים שחקרו ערים. הם שילבו רעיונות ותצפיות על אנשים בעיר. אתנוגרפיה פירושה תיאור ושימת לב ליום־יום של אנשים.

בשנות ה־20 וה־30 חקרו החוקרים את שיקגו. הם ראו שהעיר שונה מהכפר. בק-city (בעיר) אנשים הכירו פחות עמוק. מגעים חברתיים משניים זאת אומרת קשרים קלים כמו מכרים.

בשנת 1938 לואיס וירת אמר שלושה דברים שמאפיינים עיר: גודל האוכלוסייה, דחיסות (הרבה אנשים קרוב אחד לשני) ושונות חברתית (אנשים מרקעים שונים). המאפיינים האלה משפיעים על הדרך שבה אנשים חושבים וחיים בעיר.