אל קפונה

אלפונס (אל) גבריאל קפונה, 1899, 1947, היה אחד מאנשי הפשע הבולטים בשיקגו בשנות ה‑20 וה‑30. באופן רשמי הוא הוצג כסוחר רהיטים משומשים, אך שלט בעסקי הימורים, בסחר אלכוהול בלתי חוקי ובזירות שונות של העולם התחתון. תקופת היובש (חוק שאסר מכירת אלכוהול) החזיקה את פעילותו במרכז התקשורת ובכוחו.

קפונה נולד בברוקלין להורים איטלקים. בגיל צעיר הצטרף לכנופיות נוער ועזב את הבית הספר בגיל 14. הוא עבד בברים ובמועדונים, והצטרף לכנופיית פרנקי ייל. פציעה בפנים מעניקה לו את הכינוי "פני צלקת". ב‑1918 נישא למיי קולין ונולד להם בן. ב‑1919 נשלח לשיקגו אחרי סכסוך עם כנופיה יריבה.

בשיקגו קיבל תפקיד בארגון של ג'וני טוריו. ב‑1922 מונה לסגנו והופקד על הימורים, סחר אלכוהול בלתי חוקי ועסקים נוספים. כשהטוריו חזר לאיטליה, קפונה לקח לידיו את הניהול והפך לדמות החזקה בעיר. הוא השתמש בשוחד ואיומים כדי להגן על עסקיו, ולפי הערכות הרוויחו עסקותיו סכומים עצומים בעשור שלפני 1930.
בשנת 1929 קרה אירוע שנודע כטבח יום ולנטיין, שבו נרצחו כמה אנשים במתקפה שנועדה לפגוע ביריבו העיקרי, באגס מורן.

שינוי בפרשנות חוקי המס אפשר לרשויות להאשים את קפונה בהעלמת מס. צוות חקירה שכלל את אליוט נס ואת צוותו חשף קבלות וקשרים שפגעו בקפונה. ב‑1931 הוא נעצר והורשע בעבירות מס, לאחר ניסיונות השחתה ושיבוש משפט שזוהו על ידי החקירה. הוא נידון ל‑11 שנות מאסר, החל לרצות באטלנטה ובהמשך הועבר לאלקטראז ב‑1934. אחרי ביטול היובש הוכרעו חלק מעסקיו, הוא שוחרר ב‑1939 ומת ב‑1947 מדום לב כתוצאה מעגבת שלישונית (שלב מתקדם של מחלת העגבת) במיאמי ביץ'.

קפונה הפך לסמל תרבותי של המאפיונר בתקופת היובש, והשפיע על סיפורים וסרטים רבים על ארגוני פשע.

אל קפונה (1899, 1947) היה פושע גדול בשיקגו בשנות ה‑20 וה‑30. בתור רשמי הוא היה סוחר רהיטים.

קפונה נולד בברוקלין למשפחה איטלקית. בגיל צעיר הצטרף לכנופיות. בגיל 14 עזב את בית הספר. הוא קיבל צלקת בפנים וקראו לו פני צלקת. ב‑1918 נולד בנו.

בקפונה עבד עם מנהיג בשם ג'וני טוריו. ב‑1922 הוא הפך לסגנו. בתקופת היובש (חוק שאסר מכירת אלכוהול) נהיו העיסקים הלא חוקיים גדולים. קפונה ניהל הימורים ומכירת אלכוהול לא חוקי. ב‑1929 התרחש טבח יום ולנטיין, שבו נרצחו כמה אנשים שנחשבו לאויביו.

הרשויות האשימו את קפונה שלא שילם מסים. ב‑1931 הוא הורשע ונידון ל‑11 שנות מאסר. הוא התחיל לרצות עונש בכלא באטלנטה. ב‑1934 העבירו אותו לאלקטראז, כלא קשה. הוא שוחרר ב‑1939. ב‑1947 הוא מת ממחלה שנקראת עגבת, שהיא מחלה שרקמה את גופו.