אפולוגיה (דיאלוג אפלטוני)

האפולוגיה (מילה ביוונית עתיקה שמשמעותה נאום הגנה) היא דיאלוג אפלטוני המתאר את נאום ההגנה של סוקרטס במשפטו.

הנאום בוחן את אופן הפעולה של הדמוקרטיה באתונה. סוקרטס תוקף החלטות שקיבל הציבור ומסביר את השקפת עולמו. בסופו של דבר הוא מושפל על ידי חלק מאנשי העיר ונידון למוות.

הנאום מחולק לשלושה חלקים עיקריים: מענה על האשמות בלתי פורמליות, מענה על האשמות פורמליות, ותגובה כלפי אנשי אתונה.

האשמות אלו טוענות שהוא חוקר עניינים משונים, על השמיים ועל הארץ, ושגורם לאחרים להאמין בשגיאות.

סוקרטס אומר שהוא עוסק בחיים היומיומיים ומשפר אנשים דרך שאלות. הוא מגדיר את עצמו כחכם בצורה מיוחדת: לא בגלל ידע מלא, אלא בגלל שהוא יודע שלא יודע.
הנביאה מדלפי אמרה שהוא החכם ביותר, ולכן הוא חקר אנשים שנתפסו כחכמים, מדינאים, משוררים ובעלי מלאכה, כדי לבדוק זאת.

עם המדינאים גילה סוקרטס שהם חושבים שהם חכמים יותר ממה שהם באמת. עם המשוררים הוא מצא כישרון והשראה, אך לא ידע מתודי אמיתי. אצל בעלי המלאכה ראה ידע מקצועי מצומצם, שמוביל להשערות שגויות על חכמה כללית.
המסקנה שלו: אנשים לעתים טועים כשהם בטוחים מידי. הידיעה שאינך יודע היא צעד ראשון לחכמה אמיתית.

האישום הרשמי הוא שהוא משחית את הצעירים, לא מאמין באלים של המדינה ומעורב במאגיה.

באמצעות שיטת השאלה והבדיקה (האלנכוס) הוא מאתגר את מילטוס, שמאשימו. סוקרטס מבקש הבהרות על משמעות ההאשמות. הוא טוען שאם מילטוס יודע מה טוב לצעירים, עליו ללמד ולא לתבוע. לגבי האלים הוא מציין סתירות בטענות המאשימים.

סוקרטס אומר שהפילוסופיה חשובה יותר מהחיים עצמם. יש שני שיקולים לטוב: שמירת החיים, והעשייה הנכונה. עלינו להקשיב לשיקול השני, מה שנראה נכון לעשות.
מי שבורח מהטוב בגלל פחד המוות מזניח את נשמתו. לשם עשייה טובה צריך לטפל בנפש קודם, ולא בכסף או בגוף. אושר נכנס כשאדם מפתח מידות טובות והנשמה פועלת לפי הטוב.

האפולוגיה, מילה משמעותה נאום הגנה. זהו נאום של סוקרטס בבית המשפט.

סוקרטס הוא פילוסוף. אנשים האשימו אותו בלשון: לדבר על דברים מוזרים ולבלבל צעירים.

האשימו אותו בחקירות על שמים וארץ ובכך שהוא גורם לשגיאות.

סוקרטס אמר שהוא שואל שאלות עוזרות. הוא אמר שהוא יודע דבר חשוב אחד: הוא יודע שלא יודע הכל. הנביאה מדלפי אמרה שהוא החכם ביותר. לכן הוא חיפש אנשים חכמים יותר, אך גילה שהם לא תמיד באמת חכמים.

הוא בדק מדינאים, משוררים ובעלי מלאכה. כל אחד ידע משהו, אבל לא הכול. זה לימד אותו שלהכיר בחוסר ידע זו חכמה.

האשימו אותו בכך שהוא משחית צעירים ולא מאמין באלים של המדינה.

הוא שאל את המאשימים שאלות קשות. הוא דרש שיבארו מה זה קלקול. הוא טען שאם יודעים מה טוב, צריך ללמד ולא להאשימו.

סוקרטס חשב שהפילוסופיה חשובה מאוד. הוא העדיף לעשות את הטוב על פני לשמור על חייו בלבד. לדעתו, קודם שומרים על הנפש ועל המידות הטובות. מי שטוב יהיה מאושר.