"קריטון" (ביוונית: Κρίτων) הוא דיאלוג קצר של אפלטון. הדיאלוג מציג שיחה בין סוקרטס לבין חברו קריטון על ציות לחוקים, צדק (dikē) ואי-צדק (adikia). סוקרטס טוען שאסור להשיב אי-צדק באי-צדק, ולכן דוחה את הצעת בריחת הכלא של קריטון.
השיחה מתרחשת אחרי שהורשע סוקרטס בשחיטת הנוער ונגזר עליו מוות. קריטון בא לראותו בלילה ומספר שספינת מדלוס חזרה, ומשמעות הדבר היא שסוקרטס יומת למחרת. סוקרטס מזכיר חלום שבו אישה לבנה אמרה לו שיחזור הביתה בעוד שלושה ימים; הוא מפרש זאת כאמור למותו ולקבלת גורלו.
קריטון מציע לשחד שומרים ולסייע לסוקרטס לברוח. הוא מביא נימוקים פרקטיים: כסף, תומכים ומקום מסתור בתסליה. הוא גם חושש לשמו הטוב ולרושם שאירעה בושה לחבריהם אם סוקרטס ימות מבלי שניסו להצילו.
סוקרטס מתקן את הגישה הרגשית של קריטון ומבקש לדון רק ברציונל. הוא מזמין לבדוק מהי ההגדרה של צדק והאם מותר להשיב רעה ברעה. בכך הוא מנסה להפוך את הדיון לשאלת עקרונות ולא לתגובה רגשית.
הטיעון המרכזי של סוקרטס הוא שפירושו של דבר הצודק הוא לא להרע לאדם אחר גם אם הוא פגע בך. ניסיון הבריחה מפר את חוקי המדינה, ולכן הוא מעשה של אי-צדק. המדינה, לפי סוקרטס, מאפשרת לאזרחים חיים מסודרים בדומה להורים שדואגים לילדיהם. ציות לחוקים הוא מעשה צודק, והפרתם פוגעת בחברה.
סוקרטס מדגיש שלא מדובר בציות עיוור. אזרח רשאי לנסות לשנות חוקים בדרכים מקובלות, או לעזוב אם אינו מסכים. אך לא נכון להנות מהטבות החוק ואז להפרו כשמגיע עונש. הוא מוסיף שהוא עצמו חי תחת חוקי אתונה שנים רבות, הוליד וחינך בה את ילדיו, ולכן התחייב במעשיו לחוקים.
כדי להמחיש זאת הוא משווה את החוקים להורים ולמחנכים. החוקים נטלו חלק בגידולו ובהשכלתו, ולכן ראויים לכבוד דומה לכבוד ההורים. לבסוף הוא טוען שגם אם החוקים נוצלו לרעה על ידי אנשים, זה לא מצדיק שהאדם שיפגע בהם כתגובה.
קריטון טוען שבמקרה זה ראוי לברוח כי כך ימנעו ממוות ולא יאבדו משפחות. הוא חושש מפגיעה במוניטין של חבריהם, אומר שיש מקלטים ותומכים מחוץ לאתונה, וטוען שסוקרטס ייראה כעמד בפחד אם לא יילחם על חייו.
סוקרטס מפנה את הדיון לשאלה העיקרית: האם הבריחה תהיה צודקת. דעות ההמון לא מגדירות את הצודק, כי רוב האנשים אינם מבינים את העניין לעומק. הוא חוזר על הכלל שאסור להשיב רעה על רעה, ומוסיף שהילדים שלו טובים יותר אם יגדלו באתונה על פי חוקיה. כמו כן הוא מציין שאין להירתע מהמוות כשמדובר במעשה נכון.
בסוף סוקרטס מציג בפי החוקים טיעונים נגד הבריחה: החוקים טוענים שהם דאגו להולדתו, לחינוכו ולחיי האזרח. בכך נוצרה הסכמה בין האזרח לחוקים. אם כל אזרח יפר את החוק כשנוח לו, החוק יאבד את כוחותיו. פגיעה בחוקים היא פגיעה בחברה, ובכך הבריחה תיראה כניסיון להרוס את המערכת. החוקים מזהירים גם מפגיעה במעמדו של סוקרטס בעולם אחר, אם יש דין לאחר מותו.
קריטון הוא דיאלוג קצר של אפלטון. דיאלוג זה הוא שיחה בין סוקרטס לבין ידידו קריטון. הם מדברים על חוקים, צדק ודרך נכונה לפעול.
סוקרטס הורשע ונגזר עליו מוות. קריטון בא אליו בלילה ומספר שספינת מדלוס חזרה. זה סימן שאותם מקיימים באתונה ואחר כך יוביאו להוצאה להורג. סוקרטס מספר על חלום והוא חושב שיחזור הביתה בעוד שלושה ימים. כך הוא מבין שאולי זה זמן מותו.
קריטון רוצה לשכן את סוקרטס לחשוף ולברוח. הוא מביא כסף ותומכים בחו"ל. קריטון גם חושש שאם סוקרטס ימות, אנשים ידברו רע על חבריהם.
סוקרטס אומר שצריך לשקול את הדבר השלם, לא רק להיסחף ברגשות. הוא מבקש לחשוב האם בריחה היא צודקת או לא.
סוקרטס אומר שאסור להשיב רעה ברעה. חוקים עוזרים לאנשים לחיות ביחד. מי שגורה תחת חוקים מסכים להם בדרך־מה. לכן לא נכון להפר את החוק רק כי נוח לברוח. הוא משווה את החוקים להורים. כמו שמכבדים את ההורים, כדאי לכבד גם את החוקים.
קריטון אומר: הבריחה תציל חיים. היא תשמור על שם טוב של החברים. יש מקלטים ותומכים מחוץ לאתונה.
סוקרטס עונה שהשאלה החשובה היא האם המעשה צודק. דעות ההמון אינן קובעות את האמת. עדיף שאחריו ילדיו יגדלו באתונה הצודקת. הוא גם לא רוצה להשיב רעה ברעה.
החוקים אומרים: הם דאגו להולדתו ולחינוכו. הוא קיבל מהם הרבה. אם אנשים יפרו חוקים כשנוח להם, כולם יסבלו. לכן אסור להרוס את החוקים.
