אֶפִּיפוֹרָה (מיוונית: επιφορά, לשאת מעל) היא אמצעי ספרותי שבו חוזרים על מילה או על כמה מילים בסוף שורות או משפטים רצופים. המטרה היא להדגיש רעיון או מסר ולחבר בין השורות.
האפיפורה מופיעה כבר בתנ"ך, ולעיתים גם במשנה, ולכן היא אחת הטכניקות העתיקות בשפה העברית. דוגמה מקראית קצרה היא הפסוק עם החזרה על "שָׁלוֹם". בשירת ימי הביניים העברית נראית אפיפורה בולטת בפיוטים, למשל בפיוט "צמאה נפשי" של רבי אברהם אבן עזרא, שבו כל השורות מסתיימות במילה "חי".
האפיפורה משמשת בשירה, בסיפורת ובסיסמאות. החזרה יוצרת קצב ותחושת חיבור בין שורות. בדרך כלל החזרה קרובה, אבל לפעמים היא מופיעה במרווחים גדולים יותר. דוגמה מודרנית היא סגירת בתי שיר בבוב דילן במשפט חוזר.
במוזיקה יש מונח מקביל שמתאר תמה מוזיקלית, קטע שנשמע חזרה בסוף כמה משפטים. התמה הזאת כוללת גם מלודיה וגם הרמוניה (שילוב הצלילים). לעיתים המקטע משנה סולם בין החזרות, אבל המלודיה וההרמוניה נשמרות ביחס לסולם. מונח זה נדיר יותר, אך דוגמה מוכרת היא היצירה "Epistrophy" של ת'לוניוס מונק וקני קלארק.
הטקסט המקראי משתמש בחזרה כדי להדגיש ברכה ושלמות, לדוגמה בפסוקים החוזרים על "שלום".
בפסוקי שירה הדובר לעתים משתמש באותה מילה בסוף השורות כדי לחזק רגש או רעיון. בקטע של נתן אלתרמן המילה "בתי" חוזרת כדי להדגיש את המסירות של הדובר לאהובתו.
אֶפִּיפוֹרָה היא חזרה על אותה מילה בסוף כמה שורות. החזרה עושה את המשפט חזק וזכיר.
האפיפורה נמצאת כבר בספרים העתיקים, כמו בתנ"ך. לפעמים כל שורות השיר מסתיימות באותה מילה. למשל בפיוט של רבי אברהם אבן עזרא כל השורות נגמרות ב"חי".
גם במוזיקה יש חזרה דומה. זה קטע מוזיקלי שחוזר על עצמו עם אותה מלודיה ועם אותם צלילים.
בשיר של נתן אלתרמן המילה "בתי" חוזרת כדי להראות כמה הדובר מחובר לאהובתו.
תגובות גולשים