צבי ארד (1979)
"ארבעים הימים של מוסה דאג" (בגרמנית: Die vierzig Tage des Musa Dagh) הוא רומן היסטורי של הסופר היהודי-אוסטרי פרנץ ורפל. הספר מבוסס על אירועים שהתרחשו בהר מוסה דאג בזמן רצח העם הארמני של 1915. הספר יצא בגרמניה בנובמבר 1933, זכה להצלחה עולמית, והשפיע על ההכרה הבין-לאומית בטבח הארמנים. ורפל גם השתמש בספר כדי להזהיר מפני האנטישמיות והנאציזם בגרמניה של זמנו. השלטונות הנאציים סיווגו את הספר כ"בלתי רצוי" ונמכר בחשאיות. ורפל גורש מהאקדמיה הפרוסית לאמנויות.
ב-22 בספטמבר 1915 התאספו רוב הכפריים הארמנים מאזור מוסה דאג על ההר. צווי הגירוש נועדו לכאורה ל"יישוב מחדש" במדבר הסורי, אך בפועל רבים מתו בדרך. כ-5,000 ארמנים התבצרו על ההר. הכוחות המקומיים של הצבא העות'מאני לא הצליחו לכפות כניעה, והפרטים המדויקים של הקרבות אינם ברורים לחלוטין. לאחר כ-53 ימים הועלו על אוניות מלחמה צרפתיות ובריטיות אותות מצוקה, והנצורים חולצו בקשיים לאורך חוף תלול. כולם הגיעו בסופו של דבר לפורט סעיד במצרים, תשושים ורעבים. ב-1919 חזרו רבים לכפרים, שהועברו אז למנדט צרפתי.
הספר הוא יצירה בדיונית שהתבססה על עובדות היסטוריות. משך המצור שנקרא "ארבעים הימים" אינו מדויק בהיסטוריה: מקורות שונים מדווחים על 24, 36 או 53 ימים. ורפל בחר במספר 40 כדי להקביל אירועים תנכיים (למשל משה ומשפטי המבול).
דמותו של גבריאל בגראדיאן מושפעת ממנהיג ממשי, מוזס קלוסדיאן (Moses The Kalousdian). בניגוד לגיבור הבדיוני, מוזס חי עד 1986 ושימש נציג מיעוטים בפרלמנט בסוריה ולבנון.
הרומן מחולק לשלושה "ספרים" ופרקים רבים, הוא בונה תמונה רחבה של חיי הקהילות, המתח, וההתגוננות על ההר.
העלילה מתמקדת בקהילות של שבעה כפרים ארמנים למרגלות מוסה דאג. הגיבור המרכזי הוא גבריאל באגראדיאן, בן 35, שחוזר לכפרו יוגהנולוק אחרי שנים בפריז, יחד עם משפחתו. הספר מציג את ההדרדרות למצב של גירושים, החרפת השנאה וההחלטה להתבצר על ההר ולנסות לשרוד.
בפתיחת העלילה, גבריאל רואה סימנים של מתח: לקיחת דרכונים ותקנות חדשות. "טסקרה" (תעודת פנים, רשות תנועה בתוך האימפריה) נשללת ממנהגים מסוימים. בריחות השמועות וההסתה של אנשי שלטון ועמם, גבריאל מבין שהמעמד של הארמנים מסכן. הוא חוזר לכפר וממתין שמשהו ישתנה, אך בסופו של דבר מציע תכנית של הגנה על ההר.
העלילה מתארת גם את מה שאירע בעיירה זיתון: אלימות, פרובוקציות והגבלות הובילו לגירושים. התושבים אולצו לצאת בשיירות ארוכות אל המדבר; רבים הופרדו והוכרחו ללכת ללא מטען. התיאור מדגים כיצד גירוש שנאמר כ"יישוב מחדש" הפך להליכה מסוכנת וחסרת תקווה.
במפגשים דיפלומטיים בתוך הסיפור, אישים דנים בצדק או בחומרת האמצעים נגד המיעוטים. אנוור פחה, דמות שלטונית רמה, מציג רעיונות לאומניים קשים ומצדיק אמצעים קשים כלפי המיעוט הארמני. הכומר הגרמני לפסיוס מנסה להביא ביקורת ולקונטרסט עמדות.
הפקודה לגירוש נשלחה מאיסטנבול. בערים הגירושים היו פשוטים יחסית, בכפרים הם קיבלו צורה אלימה וקשה. בשיירות ההגירה הופרדו גברים ונשים, וחיי היומיום השתנו באופן מוחלט.
תושבי האזור דנים אם להתנגד או לנסות להישמע. גבריאל מציע להתבצר על מוסה דאג, לארגן שיתוף רכוש ומשאבים, ולנסות לשמור על הילדים והמשפחות. הרעיון נתמך על ידי חלק מהאוכלוסייה, בעוד אחרים מעדיפים לציית ולצאת בשיירות.
הרומן מציג סיפורי רקע אישיים, כמו סארקיס שזכר מילדותו את השחיטות של שנות ה-90 של המאה ה-19, אשר עיצבו את הפחד והכאב של הדור הבא.
חיפוש נשק בכפרים והכרזות רשמיות הבהירו לתושבים שהגירוש עומד להתבצע. השלטונות אסרו על לקיחת רכוש רב והכריזו כי מי שישאר ללא מסמך ייכלא או יישלח למחנות.
ההתייצבות על ההר הובילה לקרבות מקומיים. הארמנים הצליחו להדוף כמה התקפות, ושיגור אותות לעזרה לים הביא בסופו של דבר לסיוע ימי. המצור וההרעב פגעו בעם, אך גם היו רגעים שבהם ספינות זרות ירו לשם הפחדה ועצרו מתקפות.
דמויות נייטרליות ומדינות זרות ניסו להבין ולהגיב. חלקן חשו ייאוש מול המדיניות העות'מאנית, וחלק הציעו סיוע מעשי.
למרות האבדות באזור הרחב, במוסה דאג היחידה הצליחה להחזיק מעמד ולבסוף חולצו על ידי כוחות ימיים צרפתיים ובריטיים. מספר המתים במחנה היה קטן יחסית לאזורים אחרים, אך הסבל היה כבד.
הספר השפיע עמוקות על יהודים רבים. הוא נקרא רבות בגטאות ובמקומות אחרים, ושימש דוגמה להתנגדות. מפקדי מרידות ופעילים ציטטו אותו כהשראה לתקוות ולתכנונים של הגנה.
הספר הפך את ורפל לדמות מוערכת בעיני הארמנים. פסלים ובולים עדים לכך שהיצירה נחשבת כסמל זיכרון.
מנגנונים רשמיים בטורקיה ניסו למנוע הפצת הסיפור מחוץ לארץ. במהלך ניסיון להפוך את הספר לסרט בהוליווד, הושפעו האולפנים מלחצים דיפלומטיים וטורקיה הצליחה לעצור את ההפקה. מאוחר יותר נוסו הפקות נוספות, אך לחצים ומאבקים פוליטיים המשיכו להשפיע.
הספר תרגם והוצג בעברית כבר ב-1934; תרגום נוסף יצא ב-1979. ברעיונותיו ומשמעויותיו השפיע על מנהיגים ואנשי העלייה והמעפילים.
הספר תורגם לעברית על ידי י. ליכטנבום (1934) ותרגום נוסף של צבי ארד יצא לאור ב-1979.
צבי ארד (1979)
"ארבעים הימים של מוסה דאג" הוא ספר מאת פרנץ ורפל. הוא מבוסס על אירועים אמיתיים מ-1915. רבים מארמנים ברחבי אזור התאספו על הר גבוה שנקרא מוסה דאג, כדי להגן על עצמם.
כ-5,000 אנשים עלו על ההר והסתגרו שם. הם היו מפוחדים מהגירוש. גירוש = הוצאת אנשים מבתיהם כדי לכפות עליהם לעזוב. אחרי זמן רב ספינות מלחמה מצרפת ובריטניה שמעו את בקשת העזרה וחילצו אותם. כולם חזרו לבריאות חלקית לפורט סעיד במצרים.
כותרת הספר אומרת "ארבעים ימים", אבל המחקרים מצביעים על משכי זמן שונים. המחבר בחר "40" כמספר סמלי מתוך סיפורים ישנים בתנ"ך.
העלילה עוקבת אחר כמה כפרים ארמנים. הגיבור נקרא גבריאל ובא עם משפחתו מהעיר לפרק זמן. כשהם רואים שמשהו רע קורה, הם מחליטים להתגונן על ההר יחד.
הממשלה הוציאה הוראות שגרמו לאנשים לצאת בשיירות לעבר המדבר. רבים הלכו ברגל, בלי פריטים רבים. השיירות היו קשות ומפחידות.
חלק מהאנשים רצו להמתין ולציית, וחלק אחר הציעו להתבצר על ההר. לבסוף התקבלה החלטה להגן על ההר ולעזור אחד לשני. הם חלקו אוכל ורכוש.
המתגוננים דחפו התקפות חיילים. המצב היה קשה בגלל רעב ומחסור. לבסוף נשלחה עזרה ימית מספינות זרות. ירי תותחים מהאוניות הרתיע את התוקפים ועזר להציל את העומדים על ההר.
הספר היה משמעותי גם ליחידים אחרים. יהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה קראו אותו, והשתמשו בו כדוגמה לאומץ ולהתנגדות. אצל הארמנים הספר נחשב לסמל זיכרון והוקרה לפרטים שהתמודדו.
ניסו לעשות סרט על הספר בהוליווד. ממשלת טורקיה החדשה לא רצתה שהנושא יוצג, והפעילה לחץ. בזה הושגה עצירה של אחד הניסיונות להפיק את הסרט.
הספר תורגם לעברית כבר ב-1934 ותורגם שוב בשנת 1979.
תגובות גולשים