ארז ביטון (נולד ב־4 ביוני 1942 באוראן, אז באלג'יריה הצרפתית) הוא משורר, מחזאי ופעיל חברתי. הוא זכה בפרס ישראל לספרות ולשירה עברית בשנת 2015. בעבר ייסד וערך את כתב העת "אפיריון" ועבד כעיתונאי בעיתון "מעריב".
ביטון נולד בשם יעש בעיר אוראן להורים ילידי מרוקו. בשנת 1949 עלה עם משפחתו לישראל. המשפחה גרה תחילה במעברה ברעננה, ובהמשך עברו ללוד. בנובמבר 1951, כשהיה בן תשע, הוא נפצע מפיצוץ רימון שמצא, מה שהביא לעיוורון ולקטיעת יד שמאל. בעקבות זאת עבר לבית חינוך לעיוורים בירושלים ושם שונה שמו לארז. סיים בגרות בסמינר ליפשיץ ולמד תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני בפסיכולוגיה שיקומית (מדע שעוסק בעזרה לאנשים עם מוגבלויות) באוניברסיטה.
עבד שנים רבות כעובד סוציאלי, איש שעוזר לאנשים בפתרון בעיות חברתיות ואישיות, ובכפסיכולוג שיקומי, שבו מסייעים לאנשים לשקם יכולות אחרי פגיעה או מחלה. שירת כעובד סוציאלי באשקלון, במועצת אור יהודה ובבית חולים פסיכיאטרי. התמחה בעבודה עם משפחות מורכבות ובנכים פיזיים ונפשיים. הדריך עובדים סוציאליים וסטודנטים באוניברסיטאות.
ביטון נחשב לאחד הקולות הראשונים שמייצגים את ה"קול המזרחי", קולם של עולי עדות המזרח. שיריו עוסקים בשבר ההגירה ובמאבק של התרבות המזרחית למצוא מקום בחברה הישראלית. בין שיריו המוכרים "שיר זוהרה אלפסיה", על הזמרת זוהרה אלפסיה שהייתה מפורסמת במרוקו ופחתה شهرتها אחרי העלייה לישראל. להקת "הברירה הטבעית" הלחינה את שירו "חתונה מרוקאית" והכניסה אותו לאלבום ב־1979.
כתב טור שבועי בעיתון "מעריב" בנושאים חברתיים. ב־1982 ייסד את הביטאון "אפיריון". כיהן כיו"ר אגודת הסופרים העבריים (1991, 1993), הגיש תכנית בגלי צה"ל ושימש יו"ר המרכז הים־תיכוני לתרבות. עמד בקשר עם נפגעי פעולות איבה וניצל את הידע המקצועי והניסיון האישי כדי לעזור להם. היה חבר מרכז מפלגת העבודה (1993, 2003), התמודד בפריימריז ב־1999 ולעתים פעל גם בפוליטיקה.
בשנת 2001 הופק סרט תיעודי על ניסיונו להיבחר. בפברואר 2016 מינה אותו שר החינוך לתפקיד ראש ועדה לחיזוק ההוראה על מורשת קהילות המזרח. ב־10 באוגוסט 2016 נקרא על שמו רחוב בבית אריה. באוקטובר 2022 נבחר לחבר האקדמיה ללשון העברית.
נשוי לרחל קלאהורה ביטון, אב לבן ולבת.
חתן פרס ישראל לספרות ולשירה עברית, 2015.
הוצגו שירים ויצירות בתיאטרון; כמה משיריו הולחנו והושרו על ידי אמנים ישראלים.
ארז ביטון נולד ב־4 ביוני 1942 בעיר אוראן. כשהיה ילד עלה עם משפחתו לישראל.
כשהיה בן תשע פוצץ רימון ונפצע. הוא אבד את הראות ואת יד שמאל. אחרי זה עבר לבית ספר לילדים עיוורים ושמו שונה לארז. למד ועשה תארים בעזרה לאנשים.
עבד כעובד סוציאלי. עובד סוציאלי הוא אדם שעוזר לאנשים עם בעיות. גם עסק בפסיכולוגיה שיקומית. שם לומדים איך לעזור לאנשים לשוב לתפקד אחרי פגיעה.
הוא כותב שירים ומחזות. שיריו מדברים על העלייה והחיים של עולי מזרח. כתב שיר מפורסם על הזמרת זוהרה אלפסיה. שירו "חתונה מרוקאית" הולחן והוקלט באלבום ב־1979.
ערך כתב עת בשם "אפיריון" וכתב טור בעיתון. עזר לנפגעי פעולות איבה. ב־2016 הוביל ועדה לשפר את הלימודים על מורשת קהילות המזרח. ב־2016 קראו רחוב על שמו. ב־2022 נבחר לאקדמיה ללשון העברית.
נשוי ואב לבן ובת.
תגובות גולשים