ארט טייטום (13 באוקטובר 1909 - 5 בנובמבר 1956) היה פסנתרן ג'אז אמריקאי וירטואוז, שנודע ביכולת טכנית יוצאת דופן ובכישורי אלתור (להמציא מוסיקה בזמן אמת).
נולד בטולדו, אוהיו, למשפחה מוזיקלית. בילדותו סבל מקטרקטים (מחלה בעיניים שמקשה על הראייה), שהשאירו אותו עיוור בעין אחת ועם ראייה לקויה בשנייה. ניסיונות לשקם את ראייתו לא הצליחו לאחר אירוע ב-1930.
כילד למד לנגן ממשמיעה בגיל שלוש על ידי האזנה לקטעי פסנתר אוטומטיים. הוא הצליח לנגן יצירות שנכתבו במקור לדואט לבד, וכך פיתח סגנון מהיר ומדויק. למד גם מוזיקה קלאסית, ואז החל להופיע במועדונים וברדיו.
הוא הגיע לניו יורק ב-1932 והקליט ב-1933 ארבעה קטעי סולו, כולל "רג הנמר" שנשמע כאילו נוגנים בו שני פסנתרנים. היה הסולן המפורסם של מועדון אוניקס והקים שלישייה חשובה עם סלאם סטיוארט וטייני גריימס.
בין 1953 ל-1955 הקליט כ-120 קטעי סולו בארבע סשנים בהפקתו של נורמן גראנץ. הוא גם ארגן וסירב להקליט עם מוזיקאים בולטים כמו בן ובסטר, ליונל המפטון, בני קרטר, באדי ריץ' ופילי ג'ו ג'ונס. קונצרט הסולו האחרון שלו נערך ב-1955, והוא המשיך להקליט עד מותו בלוס אנג'לס בקיץ 1956.
פסנתרנים רבים העריצו את טייטום על הטכניקה והאלתור שלו. כמה מוזיקאים ידועים, ביניהם ולדימיר הורוביץ ואוסקר פיטרסון, הביעו השתאות לכלי ולנגינתו.
טייטום שילב ירושה של סטרייד פיאנו (סגנון נגינה מסורתי שמתאפיין בסמפל בס קצבי) עם רעיונות מודרניים שהושפעו מארל היינס. לשתי ידיו הייתה חשיבות שווה; כל יד יכלה לנגן במקצב שונה. הוא השתמש בהרמוניה עשירה, בארפג'י (שורות של צלילים רצים), ציטוטים מוזיקליים וערבסקות, ולעתים מילא את הלחן בהרבה אלמנטים עד שהמקור הושלך ברקע.
ארט טייטום נולד ב-1909 ומת ב-1956. הוא היה פסנתרן ג'אז מפורסם.
כשהיה קטן הוא חלה בקטרקטים. קטרקטים זה מחלה שפוגעת בעיניים.
הוא למד לנגן בגיל שלוש על ידי האזנה לפסנתר אוטומטי. כך הוא למד לנגן חלקים של שני נגנים לבד.
הוא הגיע לניו יורק ב-1932 והקליט ב-1933 את הקטע המפורסם "רג הנמר". אנשים חשבו שלשני פסנתרנים ניגנו בו.
הוא ניגן במועדונים והקים שלישייה חשובה עם שני מוזיקאים אחרים.
בשנים 1953, 1955 הקליט הרבה קטעי סולו. קונצרט הסולו האחרון שלו היה ב-1955. הוא המשיך להקליט עד שנפטר בלוס אנג'לס בקיץ 1956.
טייטום ניגן מהר מאוד ובדיוק גדול. וירטואוז זה מישהו שמנגן בצורה מופלאה.
הוא היה טוב מאוד באלתור. אלתור זה כשהמוזיקאי ממציא מוזיקה במקום.
הוא שימש את שתי ידיו כאילו הן שתי קבוצות נפרדות. לעתים כל יד ניגנה בקצב אחר.
הוא השתמש בהרבה תרגילים כמו ארפג'י, שזה שורה של צלילים רצים. לפעמים הוא הוסיף קטעים ופעמים רבות מילא את הלחן בהרבה רעיונות.
תגובות גולשים