ארמית

אֲרָמִית היא שפה שמית צפון-מערבית, ודוברת ברצף מאז האלף הראשון לפני הספירה.
מקורה בשבטי הארמים שחיו בעיקר בסוריה, עיראק וטורקיה של ימינו.
הארמית התפתחה והפכה ללינגואה פרנקה (שפה משותפת שדוברים בה אנשים מרקעים שונים) במזרח הקרוב.

האימפריה האשורית החדשה קיבלה את הארמית אל תוך הבירוקרטיה שלה במאה ה-8 לפנה"ס.
לאחר מכן אימצו אותה גם אימפריות נוספות, כולל הפרסים, לשימוש מנהלי ודיפלומטי.
כך הפכה הארמית לשפה רווחת בארץ ישראל, בסוריה ובמסופוטמיה.

הארמית נכנסה לארץ ישראל בעיקר בתקופת בית שני עם עולי בבל.
חלקים מהכתובים בתנ"ך כתובים בארמית, בין היתר בעזרא ודניאל.
גם חלקים מהמשנה והתלמודים כתובים בארמית, ובמיוחד התלמוד הבבלי.
תרגומים חשובים כמו תרגום אונקלוס והזוהר נכתבו בארמית או בסורית, צורה כתובה של ארמית שהתחברה לנצרות.

מחקר מחלק את שפות הארמית לכמה תקופות: קדומה, ממלכתית, בינונית, מאוחרת וחדשה.
בתקופות מאוחרות נחלקה הארמית לניבים מזרחיים (לרוב בבבל) ולניבים מערביים (לרוב בארץ ישראל).
קיימים קשרים בין ניבים אזוריים ובין אלו שנוצרו על בסיס תרבותי.

הכיבוש הערבי במאות ה-7 וה-8 דחק בהדרגה את הארמית מהמינהל והדת.
עם זאת הקהילות הנוצריות והיהודיות שמרו על שפות ארמיות כתואות.
עד המאה ה-20 הישירו קהילות קטנות דיבורים ארמיים בדיאלקטים מודרניים בכמה מדינות.
בישראל הגיעו דוברים מארצות כמו עיראק וטורקיה, וחלקם קוראים לניבם "כורדית יהודית".

עברית השתלבה בה רבות מילים וביטויים מארמית.
דוגמאות מוכרות הן אבא, אמא, סבא, סבתא; וגם מילים משפטיות כמו מסקנה ומסקנה.
בתחום העיצורים יש חילופי אותיות בין עברית לארמית, למשל ש↔ת, ז↔ד, וצ↔ט.
תופעה זו נובעת מהשתלשלות אותיות משפות שמיות קדומות.

הארמית מופיעה במסורת היהודית החל במקרא ועד הספרות הרבנית.
התלמוד הבבלי נכתב ברובו בארמית, ולכן הארמית היא חלק מרכזי בהלכה ובמסורת.

אֲרָמִית היא שפה עתיקה שמשפחת השפות שלה נקראת שמיות.
דיברו בה כבר מהאלף הראשון לפני הספירה.
היא נוצרה בקרב עם שנקרא הארמים.

הארמית הייתה לינגואה פרנקה. זה אומר "שפה שכולם מבינים".
מלכים ואימפריות השתמשו בה לכתובות ולמכתבים רשמיים.
היא הגיעה גם לארץ ישראל בתקופת בית שני.

חלקים בתנ"ך כתובים בארמית. לדוגמה עזרא ודניאל.
הרבה בדיונים ובחוקים יהודיים כתובים בתלמוד הבבלי בארמית.
הנצרות השתמשה בצורת ארמית שנקראת סורית לכתיבה דתית.

כשהערבים כבשו במאה ה-7, הערבית החליפה את הארמית בממשל.
אבל קהילות קטנות של דוברים ארמיים נשארו עד המאה ה-20.
במדינות כמו עיראק, איראן וטורקיה יש דיבורים ארמיים עד היום.

עברית לקחה הרבה מילים מארמית.
מילים כמו אבא, אמא, סבא וסבתא הגיעו מארמית.
יש גם מילים משפטיות והחלפות של אותיות בין שתי השפות.

הרבה כתבים יהודיים חשובים נכתבו בארמית.
לכן הארמית היא חלק גדול מהמסורת היהודית.