ארנסט מאך (1838, 1916) היה פיזיקאי ופילוסוף אוסטרי-צ'כי. הוא נודע בגישה אמפיריציסטית, כלומר הדגשת המידע שמגיע מהחושים, ובהתנגדותו למושג המרחב המוחלט של ניוטון. רעיונותיו השפיעו עמוקות על אלברט איינשטיין ועל התפתחות תורת היחסות. על שמו נקראו מספר מאך, עקרון מאך וענף מאך.
נולד ב‑Chrlice וחונך בבית עד גיל 14. בשעה 17 הצטרף לאוניברסיטת וינה, שם למד מתמטיקה, פיזיקה ופילוסופיה. סיים דוקטורט בפיזיקה ב‑1860. ב‑1864 מונה לפרופסור במכללה בגראץ ובשנים הבאות גם לפרופסור לפיזיקה. ב‑1867 קיבל את הכהונה לפיזיקה ניסויית באוניברסיטת קארל בפראג. חזר לוינה והתגורר שם כמורה לפילוסופיה אינדוקטיבית מ‑1885. בשנת 1887 לקה בשבץ. ב‑1901 פרש ממחקר ומונה לחבר בפרלמנט האוסטרי, אך המשיך להרצות לציבור. נפטר ב‑19 בפברואר 1916 בהאאר שבגרמניה.
מאך התמקד בעיקר באופטיקה (חקר האור) ובאקוסטיקה (חקר הקול). הוא חקר תופעות כמו התאבכות, קיטוב ושבירה של אור. בעבודותיו הופיע גם חקר אפקט דופלר, שינוי בתדירות של גל כאשר המקור או התצפיתן נעים.
בשנת 1877 תיאר מאך נכונה את התנהגות קליע הנע במהירות על‑קולית. הוא תיאר וקישר קיום גל הלם בצורת חרוט מאחורי הקליע. היחס בין מהירות גוף למהירות הקול נקרא מספר מאך; זהו מושג מרכזי באווירודינמיקה ובהידרודינמיקה.
מאך גם ניסח את "עקרון מאך": האינרציה (ההתנגדות לשינוי בתנועה) של גוף תלויה באינטראקציה שלו עם שאר היקום. במילים פשוטות: התכונה של גוף להתנגד לשינוי תנועתו מושפעת בסופו של דבר מהשאר היקום.
מאך חקר תפישה חזותית ומגבלותיה. הוא תיאר את אשליית "רצועת מאך" (Mach band), אזור בהיר וכהה שמדמה קצה חזק בעין.
הפילוסופיה של מאך מדגישה שהחוקים המדעיים הם הכללות שנוצרו על ידי בני אדם מהתצפיות החושיות. הוא הושפע מקאנט, אך תרגם זאת לגישה שמדגישה את מה שאנו באמת חווים. מאך הבדיל בין מושגים תצפיתיים, שניתן למדוד ישירות, לבין מושגים תאורטיים כמו אטום או מסה, שלדעתו הם כלים תאורטיים ולא ישויות מוכחות בפני עצמן.
מאך התנגד לאמונת כמה מדענים באטומים כישות שמתקיימת בפני עצמה. הוא קבע שניתן להאמין בישויות תאורטיות רק כאשר הן נראות כהמשך של תופעות שניתן להבחין בהן בחושים, זאת נקראת כאן עקרון ההמשכיות הסיבתית.
מאך הדגיש שהמדע מארגן נתונים פרטיים באמצעות חוקים כלליים. מבחינתו, הסיבה והתוצאה הן הכללות בתודעה האנושית ולא עצמאיות בטבע. הוא סבר שתנועה קיימת רק ביחס לעצם חומרי אמיתי, ולא ביחס למרחב אבסטרקטי.
את טיעון הדלי של ניוטון, ניסוי מחשבתי שמראה שקיימת תנועה מוחלטת, מאך תקף בכך שדחק בקשר בין תנועה לבין שאר החומר ביקום. הוא טען שלא ניתן לדבר על סיבוב מוחלט בלי להתייחס לשאר הגופים החומריים.
מאך השפיע על הפילוסופים של החוג הווינאי ואיפשר את התפתחות הפוזיטיביזם הלוגי. רעיונותיו על הקושי של הגישה אל "המציאות כשלעצמה" נוכחים גם בפיתוח תורת היחסות, שבה איינשטיין ראה השפעה חשובה של מאך.
ארנסט מאך (1838, 1916) היה פיזיקאי ופילוסוף. הוא חקר אור, קול ותפיסה.
נולד ב‑Chrlice ולמד בבית ובאוניברסיטה בוינה. הפך לפרופסור וגילה רעיונות חשובים. מת ב‑1916.
מאך חקר איך אור וקול מתנהגים. הוא גילה מה קורה כשהקליע נע מהר מאוד מהקול. הוא ביסס את רעיון מספר מאך, יחס בין מהירות גוף למהירות הקול. מספר זה חשוב בתעופה.
הוא גילה את "רצועת מאך", אשליה חזותית. היא גורמת לנו לראות קו מואר וקו כהה לידו.
מאך אמר שחוקים מדעיים הם כללים שבני אדם בנו מהתצפיות שלהם. הוא הסביר שאי אפשר לדעת משהו מבלי לחוש אותו בדרך כלשהי.
הרעיונות שלו השפיעו על מדענים אחרים, כולל איינשטיין.
תגובות גולשים