ארס פואטיקה

ארס פואטיקה (בלטינית: ars poetica, כלומר "אמנות השירה") הוא מצב שבו יצירה עוסקת בעצמה ובתהליך יצירתה. במילים אחרות, האמן מדמיין ומתאר את העבודה האמנותית, את המניעים ליצירה ואת השיטות שבהן משתמש.

בשירה ארס פואטיקה הוא רפלקציה על עצמו. המשורר מדבר על הכתיבה, על המוזה (ההשראה), על טכניקות ועל היחס של הקהל ליצירה. דוגמאות מפורסמות הן שירי ביאליק ואחרים שמדברים על חציבת ניצוץ השירה מהלב, וכן יצירות של אלתרמן ושייקספיר שבהן המשורר מתייחס אל יצירתו.

בפרוזה הארס פואטיקה מתבטאת בספרים שבהם היצירה סובבת סביב חיי היוצר ויחסו ליצירתו. דוגמה בולטת היא האמן ומרגריטה של בולגאקוב, שבה מופיע המשפט המפורסם "כתבי יד אינם בוערים". גם בורחס ועגנון השתמשו בדמויות סופר ובלבטים של הסופר כדי להראות תהליך יצירה.

בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה קיימת טכניקה של "הצגה בתוך הצגה". היא מאפשרת להראות את תהליך היצירה או את חיי האמנים עצמם. שייקספיר נגע בזה במחזות כמו המלט וחלום ליל קיץ. סרטים מודרניים, למשל עבודות של אלמודובר, מראים גם את הכנת הסרט בתוך העלילה.

בציור ובפיסול ארס פואטיקה יכול להופיע בציור של האמן את עצמו או בהצגה של כלי יצירה בתוך היצירה. יש הטוענים שכל דיוקן עצמי הוא ארס פואטיקה, ואחרים דורשים התייחסות מפורשת לאמנותו של האמן. דוגמה ברורה היא הגיטריסט הזקן של פיקאסו ואופיו של תקופות ציור שבהן האמן מצייר כלים ופריטים של כתיבה.

ארס פואטיקה פירושו אמנות מדברת על עצמה. זה כשיצירה מסבירה איך היא נוצרת.

בשיר המשורר מדבר על הכתיבה. הוא מספר על ההשראה, על מה שהוא מרגיש, ועל הדרך שבה הוא בונה את המילים. יש שירים של ביאליק ואלתרמן שמדברים על זה.

בספרים יש דמויות שסופר עליהן. לפעמים הסיפור עוסק בסבלו ובמחשבותיו של האמן. בספר האמן ומרגריטה יש משפט ידוע שאומר שכתבים לא נשרפים.

בתיאטרון ובסרטים לפעמים מראים הפקה בתוך ההצגה. זה נקרא "הצגה בתוך הצגה". כך רואים איך עושים הצגה או סרט.

בציור יש תמונות שבהן האמן מצייר את עצמו או מצייר כלי עבודה. כך הציור מדבר על ציור. דוגמה מפורסמת היא הציור של פיקאסו בשם הגיטריסט הזקן.