ארקאדיה (ביוונית: Αρκαδία) היא יחידה אזורית, אזור מנהלי, וחבל ארץ היסטורי במרכז חצי האי פלופונסוס שבדרום יוון. כיום היא שייכת למחוז פלופונסוס. גבולותיה כוללים את קורינתוס בצפון־מזרח, ואת לאקוניה ומסניה מדרום. הארקאדיה הקדומה לא גישה לים כמו המחוז המודרני.
מקור השם מיוחס לדמות המיתולוגית ארקאס. שטחה כ־4,419 קמ"ר. אוכלוסייתה בשנת 2011 עמדה על כ־86,865 תושבים. יותר ממחצית התושבים גרים באזור העיר טריפולי, בירת היחידה ומרכז מנהלי של המחוז כולו.
הארץ הררית ברובה. הרי טייגטוס שוכנים במזרח, ההרים ליקאון ומנלו בצפון, והר פרנסוס במזרח. המבנה ההררי יצר עמקים מבודדים, ולכן ההתיישבות התפתחה בצורת כפרים עירוניים קטנים שכל אחד מהם היה עצמאי.
במיתולוגיה מיוחסים המייסדים לצאצאי ארקאס. מבחינה היסטורית הארקאדים נמנו עם האכאים. הדיאלקט הארקאדי העתיק נמצא בטקסטים שנ датו למאות ה־14, 12 לפנה"ס. הארקאדים הצליחו להתנגד לכיבוש הדורי, ולכן שמרו על צביונם האכאי.
חלוקת הארץ לסדרות כפרים קטנים יצרה בריתות דתיות חזקות יותר ממבנה פוליטי מרוכז. התושבים היו רועים וחקלאים מוכרים בכוחם ובנחישותם, ולעתים שירתו כחיילים שכירים. במאה ה־6 לפנה"ס נכבשה הארקאדיה מבחינה פוליטית על ידי ספרטה, שהכניסה ערים לליגה הפלופונסית.
אחרי תבוסת ספרטה בקרב לאוקטראה (371 לפנה"ס) נפסק שלטונה על הארקאדים. אט־אט קמו ניסיונות לאחד את האזור, כולל הקמת מגלופוליס על ידי אפמינונדס כתשובה לספרטה. המאמצים לא הצליחו לאחד את כל הערים, והברית הארקאדית נותרה חלשה.
ב־338 לפנה"ס נכנסה הארקאדיה לשלטון מוקדוני. במאות הבאות עריה הצטרפו לליגה האכאית. היא סבלה מלחמות, שחלקן הרסו ערים כמו מגלופוליס ומנטיניאה. ב־146 לפנה"ס עברה לשליטה רומית. לאחר מכן נכללה בממלכות הביזנטיות. במאה ה־13 נכבשה על ידי הפרנקים (נסיכות אכיאה), ובהמשך עברה לשליטה של נוודים ואצילים איטלקים וביזנטים שונים. ב־1458, 1460 נכבשה על ידי העות'מאנים, והייתה תחת שלטון זה עד למלחמת העצמאות היוונית ב־1821. משנת 1832 היא חלק ממדינת יוון המודרנית.
בתקופה המודרנית הארקאדיה חוותה הגירה רחבה. רבים היגרו, בעיקר לאמריקה, וכפרים אבדו חלק ניכר מתושביהם.
החלקים הדרומיים והמזרחיים חווים קיץ חם וחורף מתון. אזורים גבוהים יותר ורוב השאר גשומים ברוב השנה. שלג יורד בדרך כלל בצפון ובמערב, ובאזורים ההרריים.
דרומית למגלופוליס פועלת תחנת כוח המשתמשת באנרגיה גרעינית וגם בפחם, והיא מספקת חשמל לדרום יוון. החקלאות כוללת גידולי תפוחי אדמה, מטעי זית וחוות מרעה. מדרום לעיר נמצא גם מכרה פחם.
כביש מהיר GR7 חוצה את הארקאדיה מצפון־מזרח לדרום־מערב, ומקשר את אתונה עם קלמטה. בתוך הארקאדיה יש שתי מנהרות שמקלות על התנועה לאזור מסניה.
לפי המיתולוגיה היוונית הוקמה הארקאדיה על ידי צאצאיו של ארקאס, בנה של הנימפה קליסטו וזאוס (אל-העליון במיתולוגיה). גם פאן, אל הרועים, מיוחס במוצאו לאזור. פולחן פאן אולי קדום אפילו מאליוּת האלים האולימפיים. הארקאדים גם האמינו בקנטאורים. על פי המסורת נולד האל הרמס במערה במחוז קיליני. לאלת הירח סלני (שהתאחדה מאוחר יותר עם ארטמיס) נבנה מקדש על הר הליקיון. גם לזאוס ופוסידון היו מקדשים באזור.
המשורר הרומי ורגיליוס תיאר את הנוף הכפרי בארקאדיה ב"האקלוגות". מאז תקופת הרנסאנס שימש השם "ארקאדיה" סמל למקום אידילי, פשוט ופסטורלי. במאות ה־17 וה־18 באיטליה התפתח זרם ספרותי בשם "ארקאדה" שקידש פשטות ספרותית. מאוחר יותר השתמשו סופרים ומשוררים בשם כדי להתאר געגועים לעולם מושלם ושליו.
ארקאדיה היא אזור בהרי פלופונסוס בדרום יוון. זוהי יחידה אזורית, אזור מנהלי קטן במדינה. העיר הגדולה שם היא טריפולי. הרבה אנשים שם חיים בחקלאות ורועה־בעלי־חי.
השדה גדול: שטחה כ־4,419 קמ"ר. בשנת 2011 חיו בה כ־86,865 אנשים. האזור מלא בהרים. בחורף יש שם שלג בהרים.
במיתולוגיה ייחסו את תחילת המקום לארקאס, בנו של זאוס (אל במיתולוגיה). הארקאדים היו עם חקלאי וחזק. הם התארגנו בעשרות כפרים קטנים. במשך ההיסטוריה שלטו במקום ספרטה, אז שלטון מוקדוני ורומאים. בהמשך הגיעו פרנקים ואז עות'מאנים. ב־1821 הייתה מלחמת העצמאות היוונית, וב־1832 ארקאדיה הייתה חלק מיון החופשית.
בחלק הדרומי והמזרחי הקיץ חם. חורף שם מתון. באזורים הגבוהים יורד שלג.
יש תחנת כוח דרומית למגלופוליס שמספקת חשמל. חקלאים מגדלים תפוחי אדמה וזיתים. יש גם חוות מרעה ומכרה פחם.
כביש מהיר GR7 עובר בארקאדיה. הכביש מחבר את אתונה עם קלמטה. יש שתי מנהרות שעוזרות לנסוע לאזורים רחוקים.
פאן, אל הרועים במיתולוגיה, מיוחס לארקאדיה. גם הרמס אמרו שנולד במערה שם. הארקאדים בנו מקדשים לזאוס ולאלת הירח סלני.
המשורר הרומי ורגיליוס תיאר את ארקאדיה ככפרית ושקועה בטבע בספרו "האקלוגות". מאז ההרמוניות האלה, השם "ארקאדיה" הפך לסמל למקום פשוט ורגוע.
תגובות גולשים