אתוס

אתוס (מיוונית: Ἦθος, משמעות המילולית: מקום מוכר, הרגל, דמות, תכונה) הוא אוסף האמונות והרעיונות שמנחים קבוצה, אומה, אידאולוגיה או תרבות. אתוס משותף מתגבש מפעם לא פעם בעקבות אירוע היסטורי משמעותי או כיצירה בסיפור דמיוני. המשותף לשתי הדרכים הללו הוא שהחברים בקבוצה מאמינים שהם יורשי דרכם של גיבורי העבר. הם מחויבים לשמור ולהמשיך את דרכם בעתיד.

אתוס כולל ערכים ועקרונות שמחברים בין בני הקבוצה. הוא פועל כמניע חזק של לכידות חברתית, אחדות ורוח שיתופית. במובנים רבים הוא משפיע על מוסדות החברה ועל המנהגים הייחודיים לה.

אתוס יכול להשתנות עם הזמן. השינוי נעשה דרך חינוך והפנמת רעיונות חדשים. הוא גם עלול להשתנות בכפייה, באמצעות כוח פיזי או לחצים סוציולוגיים.

על פי פרופ' אייל נווה, לאתוס שתי פנים: השקפת עולם, כלומר דרך להסביר ולהעניק משמעות לניסיון האנושי; ואורח חיים, כלומר דרכים שבהן מיישמים ומשפיעים על מוסדות החברתי כדי לממש את אותה השקפה.


אתוס יכול לנבוע מאירועים היסטוריים או מעלילות דמיוניות. בשני המקרים החיבור נעשה דרך אמונה משותפת בשורשים ובהמשכיות.


ברטוריקה של אריסטו, אתוס הוא אחד משלוש הדרכים לשכנוע קהל. שלושת הדרכים הן: אתוס (אמינות הדובר), לוגוס (היגיון וטיעון) ופאתוס (רגש).

אריסטו טוען שהנואם צריך לבסס את אתוסו בתחילת נאומו דרך "כשירות מוסרית". המונח כולל גם מומחיות וידע המיוחסים לנואם. אריסטו מפרט שלושה יסודות לביסוס אתוס:

- פרונסיס (φρόνησις): כישורים מעשיים וידע נרכש.
- ארטה (ἀρετή): תכונות טובות או כשורים טבעיים.
- אונויה (eunoia): רצון טוב כלפי הקהל.

שלוש דרכים פוגעות באתוס: כשיש לדובר עניין אישי גלוי, כשיש לו מניע נסתר, או כשהוא מראה חוסר ידע או חוסר עניין. כל מקרה כזה מקטין את אמינותו בעיני הקהל.


נדרה ריינולדס מצביעה על כך שאתוס משתנה לאורך זמן, אך משמר שורשים עמוקים בחברה. היא מציעה שהאתוס עובר התאמות אך לא נעלם בקלות. לעומת זאת ג'ון אודו מדגיש שאתוס נוצר בתהליכים חברתיים, ולא על ידי אדם בודד. בעידן התקשורת המודרנית יש ניסיונות לייצר אתוס דרך פרסומים ועיתונות, אך אלה לא תמיד מבטאים את מהות המושג הקלאסית.

אתוס (מיוונית: Ἦθος, פירוש מילולי: הרגל או דמות) הוא קבוצת רעיונות שאנשים בחברה חולקים. הם מרגישים שמחויבים להמשיך דרכי עבר.

אתוס יכול להיווצר מאירוע אמיתי או מסיפור דמיוני. בשני המקרים אנשים מאמינים שהם יורשים של הגיבורים.


ברטוריקה, אתוס זה מה שקוראים לו אמינות של הדובר. יש שלוש דרכים לשכנוע: אתוס (אמינות), לוגוס (היגיון) ופאתוס (רגש).

אריסטו говорит שיש שלושה חלקים לבניית אתוס:
- פרונסיס: ידע מעשי שנרכש.
- ארטה: תכונות טובות מולדות.
- אונויה: רצון טוב כלפי הקהל.

אתוס נפגע אם הדובר רוצה תועלת אישית, אם יש לו סיבה נסתרת, או אם הוא לא יודע את נושא הדיבור.


חוקרים אומרים שאתוס משתנה עם הזמן. הם גם אומרים שאתוס נוצר בתהליכים חברתיים. בתקשורת המודרנית מנסים לעתים לבנות אתוס, אבל זה לא תמיד כמו אתוס הקלאסי.