בבירוסה

בבירוסה (שם מדעי: Babyrousa) הוא סוג במשפחת החזיריים שמכיל ארבעה מינים. הוא חי בעיקר בסולאווסי ובאיים הסמוכים של אינדונזיה.

השם מורכב מהמילים המלאיות "BABI" שמשמעו חזיר ו"RUSA" שמשמעו אַיָּל. בעבר השוו אותו לאייל (מעלה גירה, יונק שמעכל צמחי בקיבה מורכבת), בגלל מראהו המיוחד.

האירופים נתקלו בבבירוסה כבר במאה ה-16, והועלו עלייהן סיפורים עממיים על התנהגויות מוזרות. ב-2006 תועד בגן חיות בקופנהגן זכר בבירוסה שהזדווג עם נקבת חזיר בית. נולדו חמישה צאצאים היברידיים שהיו דומים לבבירוסה בצורת השיניים ובצבע העור.

בבירוסה משתייכת לרוב למשפחת החזיריים (Suidae). הוצע פעם שיושבת במשפחה נכחדת בשם אנתרקותריים, משפחה של פרסתנים שנכחדה, אך רוב החוקרים רואים אותה כחלק מהחזיריים. היא מייצגת תת-משפחה מיוחדת, Babyrousinae, שהתפצלה מחזיריים אחרים בתקופת האוליגוקן.

אורך הגוף הוא כ־88, 107 סנטימטרים, גובה כתף 65, 80 ס"מ ומשקל עד כ־100 קילוגרמים. העור מכוסה בזיפים, צבעו חום-אפור ממעל ולבן מתחת. בטן וצוואר עם קפלים, הגוף עגלגל והרגליים קצרות ודקות.
לבבירוסה שני זוגות חטים (ניבים, שיניים גדולות). הניבים העליונים בזכרים מעוקלים כלפי מעלה עד כדי חודרם לתוך בשר האף; הם יכולים להגיע לאורך של כ־30 סנטימטרים. לנקבות אין ניבים או שהם קטנים. לנקבות שני זוגות עטינים.

הנקבות וחלק מהצעירים חיים בקבוצות של עד שבעה פרטים. זכרים בוגרים חיים לרוב לבד.

הניבים המיוחדים מונעים מנבור חפירה רגיל. לכן הבבירוסה ניזון מעלים, פירות שנשרו וזחלים (תולעים וביצים של חרקים). טורפיו טבעיים כוללים פיתונים ותנינים, והצעירים יכולים להיפגע על ידי עיטים.

בייחום הזכרים נעשים תוקפניים ולעיתים נלחמים ביניהם. הבבירוסה מגיע לבגרות מינית בגיל כ־10 חודשים. מחזור הייחום נמשך כ־28, 42 ימים, והייחום עצמו עד שלושה ימים. ההריון נמשך כ־155, 175 ימים. הנקבה ממליטה בדרך כלל גור אחד או שניים. הגורים מתחילים לכרסם מזון מוצק כבר אחרי שבוע, ונגמלים מהנקה בגיל כ־26, 32 שבועות.

הוא חי ביערות טרופיים צפופים, בסבכי קנים ובגדה של נהרות ואגמים. שם יש לו הסוואה מתאימה. הבבירוסה פעיל ביום ויוצא בעיקר בשעות הבוקר לחפש מזון.
בשבי הם בונים קינים מקש לשינה. המעשה המתועד של חיה בשבי מת לאחר 24 שנים.

לפי ההלכה היהודית החזיריים אינם כשרים כי אינם מעלים גירה. בבירוסה יש מבנה קיבה שדומה לתאים, אבל בסופו של דבר נקבע שהוא אינו מעלה גירה. בנוסף אין מסורת של אכילתו, ולכן הוא נחשב לא כשר.

(מידע על תמונות וטבלאות ברשומות טבע ומוזיאונים נשמט כאן.)

בבירוסה הוא חזיר מיוחד שגר באי סולאווסי ובאיים לידו באינדונזיה.

השם מורכב מהמילים בחית "חזיר" ו"אייל". פעם חשבו שהוא דומה לאייל.

אירופים ראו אותו כבר במאה ה-16. בגן חיות בקופנהגן נולדו ב־2006 גורי ערבוב בין בבירוסה לחזיר בית.

גוף הבבירוסה כ־מטר אורך. יש לו שערות קשות (זיפים). צבעו חום-אפור מעל ולבן מתחת. לזכרים יש ניבים גדולים שמסתלסים למעלה ומגיעים לעיתים עמוק לתוך חוטמו. לנקבות אין ניבים או שהם קטנים.

הנקבות והגורים חיים בקבוצה קטנה. זכרים חיים לבד. הם אוכלים עלים, פירות שנשרו וזחלים (תולעים וחרקים). הם לא חופרים באדמה כמו חזירים אחרים בגלל הניבים.

הם גדלים מהר ויכולים להתרבות מגיל כשנה. הנקבה נושאת הריון כחצי שנה ולעיתים פורשת גור אחד או שניים. הגורים מתחילים לנסות אוכל מוצק בשבוע הראשון ונגמלים מהחלב אחרי כמה חודשים.

הם חיים ביערות צפופים ובגדה של נהרות. שם הם מסתתרים וצדים לא מעניין אותם. בבניית קינים בשבי משתמשים בקש לשינה.

לפי ההלכה יהודית החזיר אינו כשר. בבירוסה אין מסורת של אכילה ולכן גם הוא נחשב לא כשר.