בג"ץ 244/00 (עתירת עמותת שיח חדש נגד שר התשתיות הלאומיות) בוטל ב-2002 את סדרת החלטות של מינהל מקרקעי ישראל שקידמו הפשרת קרקע חקלאית לבנייה לטובת קיבוצים ומושבים. השופט תיאודור אור, יחד עם שישה שופטים נוספים, קבע שההחלטות בטלות וצריך לגבש כללים חדשים. עד אז נשמר צו ביניים שאסר מימוש השינויים.
עם קום המדינה רוב קרקעות המדינה הוחכרו (חכירה, השכרה ארוכת טווח) ליישובים לתקופות של חמישים שנה ויותר. בשנות ה-80 ירדה הרווחיות של החקלאות, הגיע גל עלייה גדול ופרצה מצוקת דיור. מינהל מקרקעי ישראל העניק תמריצים לחוכרים להפוך אדמות חקלאיות לאמורות לבנייה.
החלטה 727 נתנה לחקלאים חלק מהכנסות מהמינהל (כ-27, 29%) כאשר קרקע הומרה לבנייה. החלטה 717 אפשרה הקמת מפעלים ודמי חכירה מוזלים כיום התעשייה. החלטה 737 אפשרה לחברי היישוב או למומלצים על ידו לחכור קרקעות מופשרות בדמי חכירה נמוכים וללא מכרז. (ייעוד, המשמעות השימושית של הקרקע: חקלאות, בנייה או תעשייה.)
העותרים טענו כי המינהל חרג בסמכויותיו וגרם לאפליה ותעדוף של המגזר החקלאי על חשבון הציבור. החברה להגנת הטבע הוסיפה שההחלטות פוגעות בשטחים הפתוחים וברציפות השטחים. המשיבים, קיבוצים ומושבים, טענו שמדובר בחכירה לדורות וזכויות חזקות, ושהמינהל רק השיב להם זכויות מעשיות. ועדת מילגרום מצאה שההחלטות לא סבירות.
בית המשפט ביטל את ההחלטות וקבע שצריך כללים חדשים. ההחלטה החזירה למדינה קרקעות חקלאיות שלא נעשה בהן שימוש. מקרה מפורסם הוא כפר אברהם, שבו היורשים נדרשו למסור אדמות בלי פיצוי מוחלט מיידי. הפסיקה עוררה דיון ציבורי על הקצאת קרקעות, טענות לאפליה בין קבוצות חברתיות, והשפעה על הפשרת קרקעות ועל שוק הדיור.
בית המשפט ביטל מספר החלטות של מינהל מקרקעי ישראל. ההחלטות אפשרו לקרקע חקלאית להפוך לאדמות לבנייה לטובת קיבוצים ומושבים.
במדינה קרקעות מסוימות הוחכרו, חכירה היא השכרה ארוכה מאד של אדמה. הרבה זמן לא כל החלקות נועדו לבנייה. בשנות ה-80 החקלאות הפכה לקשה, ועלו אנשים רבים למדינה. היה חוסר של בתים.
=מה היו ההחלטות?
אחת מהן נתנה לחקלאים חלק מהכסף כשהקרקע הופשרה לבנייה. אחרת אפשרה הקמת מפעלים ודמי שכירות נמוכים. עוד החלטה אפשרה לאנשים מהיישוב לקבל את הקרקע בלי מכרז.
עמותה בשם שיח חדש ועוד הגישו עתירה לבית המשפט. השופטים החליטו שביטלו את ההחלטות. הם אמרו שצריך לקבוע כללים חדשים לפני שמשנים ייעוד של אדמה.
החלטה זו גרמה לכך שחלק מאדמות החקלאות חזרו למדינה. דוגמה היא כפר אברהם, שבו היורשים נאלצו למסור אדמותיהם למדינה. הפסיקה גם עוררה ויכוח ציבורי על חלוקת הקרקע והדיור.
תגובות גולשים