= בֶּדָה וֶנֶרַבִּילִיס
בדה חי בבריטניה לפני הרבה שנים (כ-672, 735). הוא היה נזיר במנזרים בשם ורמות ויארו. הוא כתב ספר חשוב על ההיסטוריה של הנצרות באנגליה.
הביאו את בדה למנזר כשהיה בן שבע. בגיל 19 הוא הפך לדיאקון (עוזר לכומר). בגיל 30 הוא הפך לכומר. הוא למד אצל שני ראשי מנזרים והלך ליארו ב-682.
הוא היה מסור ללימוד, להוראה ולכתיבה. קראו לו "המכובד" בסוף חייו. ב-1899 כינו אותו "מורה של הכנסייה".
בדה קרא המון ספרים. בספרייה שלו היו גם מאות ספרים. הוא השתמש בספרים עתיקים כדי לכתוב.
הוא כתב בלטינית ברורה, והסביר דברים בדרך פשוטה יחסית. לעתים הוא פירש סיפורים בדרך סמלית. פירוש כזה נקרא אלגורי (פרשנות עם משמעויות נסתרות).
בדה כתב גם ספרים מדעיים קצרים. הוא כתב על דקדוק למורים, על גאות ושפל, ועל איך לספור שנים. הוא קיבל את השיטה של דיוניסיוס שאומרת לחלק שנים ל"לפני הספירה" ול"ספירה".
הוא היה זהיר באסיפת מקורות, וכתב מאיפה לקח כל דבר. חלקים מהערותיו נחשבים ראשונים מסוגם, כמו הערות שוליים.
אחת הערותיו על גיל העולם עוררה ויכוח. בדה גם כתב שכדור הארץ עגול, כמו כדור.
הספר החשוב ביותר שלו הוא "תולדות הכנסייה של האומה האנגלית". זהו ספר גדול בחמישה כרכים. הוא מתחיל בזמנו של יוליוס קיסר ומגיע עד לשנת 731.
בדה מספר על הגעת אוגוסטין מקנטרברי, שהביא את הנצרות לאנגלו‑סקסונים. הוא מתאר גם את סינוד ויטבי. שם החליטו אמונות ונהלים חשובים עבור אנגליה.
הספר מראה איך הנצרות התפשטה ומה היו המחלוקות, למשל על תאריך חג הפסחא.
בדה עיבד את הוולגטה, גרסת התנ"ך הלטינית. הוא שילב מקורות רבים ויצר כרך בודד. עבודה זו שימשה זמן רב.
הוא תרגם גם חלקים לתנ"ך לאנגלית עתיקה, אך הם לא נשמרו. כתב עוד חיי קדושים, דרשות ותרגומים. העבודה האחרונה שלו הייתה תרגום חזון יוחנן, שהשלים לפני מותו.
רבים בחוץ לאנגליה השתמשו בכתביו, כמו בוניפציוס ואלקווין. חלק מפרשנויותיו הגיעו גם לספרי פרשנות חשובים בימי הביניים.
בדה חי בבריטניה לפני הרבה שנים (כ-672, 735). הוא היה נזיר במנזרים בשם ורמות ויארו. הוא כתב ספר חשוב על ההיסטוריה של הנצרות באנגליה.
הביאו את בדה למנזר כשהיה בן שבע. בגיל 19 הוא הפך לדיאקון (עוזר לכומר). בגיל 30 הוא הפך לכומר. הוא למד אצל שני ראשי מנזרים והלך ליארו ב-682.
הוא היה מסור ללימוד, להוראה ולכתיבה. קראו לו "המכובד" בסוף חייו. ב-1899 כינו אותו "מורה של הכנסייה".
בדה קרא המון ספרים. בספרייה שלו היו גם מאות ספרים. הוא השתמש בספרים עתיקים כדי לכתוב.
הוא כתב בלטינית ברורה, והסביר דברים בדרך פשוטה יחסית. לעתים הוא פירש סיפורים בדרך סמלית. פירוש כזה נקרא אלגורי (פרשנות עם משמעויות נסתרות).
בדה כתב גם ספרים מדעיים קצרים. הוא כתב על דקדוק למורים, על גאות ושפל, ועל איך לספור שנים. הוא קיבל את השיטה של דיוניסיוס שאומרת לחלק שנים ל"לפני הספירה" ול"ספירה".
הוא היה זהיר באסיפת מקורות, וכתב מאיפה לקח כל דבר. חלקים מהערותיו נחשבים ראשונים מסוגם, כמו הערות שוליים.
אחת הערותיו על גיל העולם עוררה ויכוח. בדה גם כתב שכדור הארץ עגול, כמו כדור.
הספר החשוב ביותר שלו הוא "תולדות הכנסייה של האומה האנגלית". זהו ספר גדול בחמישה כרכים. הוא מתחיל בזמנו של יוליוס קיסר ומגיע עד לשנת 731.
בדה מספר על הגעת אוגוסטין מקנטרברי, שהביא את הנצרות לאנגלו‑סקסונים. הוא מתאר גם את סינוד ויטבי. שם החליטו אמונות ונהלים חשובים עבור אנגליה.
הספר מראה איך הנצרות התפשטה ומה היו המחלוקות, למשל על תאריך חג הפסחא.
בדה עיבד את הוולגטה, גרסת התנ"ך הלטינית. הוא שילב מקורות רבים ויצר כרך בודד. עבודה זו שימשה זמן רב.
הוא תרגם גם חלקים לתנ"ך לאנגלית עתיקה, אך הם לא נשמרו. כתב עוד חיי קדושים, דרשות ותרגומים. העבודה האחרונה שלו הייתה תרגום חזון יוחנן, שהשלים לפני מותו.
רבים בחוץ לאנגליה השתמשו בכתביו, כמו בוניפציוס ואלקווין. חלק מפרשנויותיו הגיעו גם לספרי פרשנות חשובים בימי הביניים.
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!
תגובות גולשים