בהגווד גיטה (בסנסקריט: भगवद्गीता, "שירת האל") הוא אחד מכתבי הקודש ההינדיים המפורסמים. הוא נכתב בין המאה ה-5 למאה ה-2 לפנה"ס, וחלקו נמצא באפוס המהאבאראטה.
הגיטה מוגשת כדיאלוג בין קרישנה לארג'ונה בשדה קרב שבו ארג'ונה מתלבט אם להילחם בבני משפחתו. קרישנה הוא גם מדריך רוחני וגם התגלמותו של האל וישנו (אוואטר, התגלמות אלוהית). הוא מנחם את ארג'ונה ומסביר שעיקרי הדרך הם מסירות, מדיטציה וידיעה.
הגיטה דנה בנושאים תאולוגיים, פילוסופיים ואתיים. היא מדברת על דהרמה, החובה והמוסר של האדם; על הנשמה (ג'יוה), החלק הנצחי שבאדם; ועל אהנקארה, ה"אני הכוזב" שנחוץ להתגבר עליו.
קיימת ויכוח מסורתי על מעמד הגיטה: חלק רואים בה סמריטי (מסורת מועברת באמצעות בני אדם) מול שרוטי (התגלות שמיעה ישירה), ואחרים רואים בה גם אופנישדה רוחנית ולכן מכנים אותה גיטופנישד. גישה זו משקפת את חשיבותה וכוח ההשפעה שלה בתרבות ההינדית.
אחת הסצנות המרכזיות היא שבה קרישנה מראה לארג'ונה את דמותו היקומית (ויראט-פורושה). המחזה מדגיש שהאל הוא גם המוליך האישי וגם המקור המוחלט של היקום.
הגיטה תורגמה לשפות רבות, אך בגלל העושר והכפילות המשמעותית בסנסקריט כותבים שהיא מאבדת לעתים דקויות בתרגום.
בהגווד גיטה פירושה "שירת האל". זו ספר קדוש והודי ישן מאוד.
הסיפור קורה בשדה קרב. הנסיך ארג'ונה לא רוצה להילחם במשפחתו. קרישנה, חברו ונסיך גם הוא, מדבר איתו.
קרישנה אומר שהנשמה, החלק שבאדם שאינו הגוף, לא מתה. הוא מלמד על דהרמה. דהרמה זה לעשות את מה שנכון.
הוא מבקש מארג'ונה להתמסר, כלומר לתת אמון ולעשות את תפקידו. קרישנה גם מראה לו דמות גדולה ומיוחדת שלו, שמראה שהוא אל גדול.
הגיטה מדברת על מעשים נכונים, מדיטציה וידע. אנשים רבים קוראים אותה אף היום. תרגומים לא עקביים כי הסנסקריט קשה לתרגום.
תגובות גולשים