בית החולים הדסה תל אביב נוסד ביפו באוקטובר 1918 ביוזמת ארגון הנשים הדסה והצלה של ההסתדרות הציונית בארה"ב. בהנהגת הנרייטה סאלד הוקמו כמה בתי חולים בארץ, והדסה יפו היה המרכזי שבהם. בשנת 1920 עבר בית החולים זמנית לבניין ברחוב גרוזנברג בתל אביב. אחרי מאורעות תרפ"א (הפרעות של 1921) הוכשר בניין ברחוב נחלת בנימין 18 והוסב לבית חולים עם כ-75 מיטות. באותן מהומות טופלו כ-150 פצועים ונעשו כ-43 ניתוחים גדולים.
ב-30 ביוני 1925 הונחה אבן פינה למושב קבע מאחורי רחוב אלנבי, בין רחוב בלפור לרחוב מזא"ה. הכתובת הקבועה הפכה לבלפור 8. הבניין תוכנן על ידי דב הרשקוביץ ונחנך בינואר 1929. במקום היו מחלקות פנימיות, ילדים, עיניים, כירורגיה, נשים ויולדות ועוד, וכן חדר ניתוח מודרני.
כבר ב־1931 נוספה קומה שלישית לתגבור מיטות. בקומה זו הוקצה חדר לחולי שחפת. שחפת היא מחלה זיהומית של הריאות, שכיום מטפלים בה בתרופות. באפריל 1931 נפטרה בבית החולים המשוררת רחל.
ב־1930, 40 הבניין התרחב: נוספו מבנים למחלקות ילדים ופנימיות. לאורך השנים סופקו בבית החולים גם שירותי שיניים לילדים, מעון תינוקות, ומרכזים לחינוך רפואי.
ב־1944 נפתחה מרפאה למחלות לב. בית הספר לאחיות הוקם ב־1943, ומחזורו הראשון סיים לימודים ב־1946. בשנות ה־50 טיפל בית החולים בפצועים מתאונות גדולות. ב־1961 הועברו חולים אל בית החולים החדש ברחוב ויצמן (איכילוב). ב־29 במרץ 1973 שונה שמו של המוסד ל"רוקח" על שם ישראל רוקח.
בסוף שנות ה־60 ותחילת שנות ה־70 נפתחו יחידות רפואיות חדשות. בשנת 1965 הוקמה היחידה לנפרולוגיה, המתמחה במחלות כליה. משנות ה־80 החלו להעביר מחלקות לקמפוס המרכזי ברחוב ויצמן. התהליך הסתיים ב־1992 עם סגירת בית החולים והעברתו. הבניין נהרס ומקומו כיום תפוס על ידי מתחם "רובע לב העיר".
הרשומות של הדסה נשמרו בארכיב משנת 1928. עד 1971 נוהלו התיקים בארכיב משותף לבתי החולים העירוניים. הארכיון הכיל מאות אלפי תיקים ושימש למחקרים רפואיים.
הדסה בלפור היה מוקד לחיי רופאים וחולים בתל אביב. סביבו פעלו בתי קפה, חנויות ומתן שירותים לבאים לביקור חולים. נוצרו סיפורים ושמות שכונסו בשפה המקומית. אמירה ידועה שנשארה בזיכרון התושב: "שתיכנס מבלפור ותצא ממזא"ה", רמז לכך שחדר המיון היה בבלפור וחדר המתים במרתף מול מזא"ה.
בית החולים התערב גם באירועים היסטוריים: ב־1933 הובא חיים ארלוזורוב לפציעות לבית החולים והוא נפטר שם. ב־1940 טופלו כ־120 נפגעים מהפצצות איטלקיות על תל אביב. לאורך השנים עברו במקום רופאים בולטים ושירתו בו צוותים רפואיים חשובים.
בית החולים הדסה התחיל ביפו באוקטובר 1918. הנרייטה סאלד עזרה בהקמתו. זה היה בית חולים חשוב ליישוב היהודי.
ב־1920 עבר הבית חולים לתל אביב. אחרי הפרעות ב־1921 הוסב בניין ברחוב נחלת בנימין לבית חולים גדול. ב־1929 נפתח הבניין הגדול ברחוב בלפור 8. שם עבדו רופאים ואחיות רבים.
בשנים הבאות הוסיפו קומות ומחלקות לילדים, לניתוחים ולנשים. בשנים מאוחרות יותר הקימו בית ספר לאחיות. בשנת 1973 שינו את השם לרוקח. בשנות ה־80, 90 העבירו מחלקות למרכז רפואי אחר. ב־1992 נסגר המקום והבניין נהרס.
הדסה שמרה תיקים רפואיים רבים מתחילת דרכה. התיקים שימשו למחקרים וללימוד רופאים.
הדסה נזכרה בסיפורים של העיר. מסביב היו חנויות ובתי קפה. אנשים אמרו משפטים שחזרו בזיכרון העיר. בית החולים גם טיפל בפצועים מאירועים קשים ובמלחמות, ועזר לתושבים בבקשת עזרה רפואית.
תגובות גולשים