בלוטה אקסוקרינית היא בלוטה שמפרישה חומר דרך צינור אל חלל המצופה אפיתל. אפיתל הוא רקמת תאים שמכסה משטחים בגוף.
דוגמאות נפוצות הן בלוטות הזיעה, בלוטות החלב ובלוטות הדמעות.
מבנה הבלוטה משפיע על שמה ותפקודה: בלוטה פשוטה יש לה צינור מפריש אחד. בלוטה מורכבת הצינור מתפצל ומשרת כמה יחידות הפרשה. כאשר אזור ההפרשה מסתעף או מתקפל קוראים לבלוטה מסועפת או סלילית בהתאם. אם אזור ההפרשה דמוי צינור הוא נקרא צינורית. אם הוא דמוי שק הוא נקרא אונית (acinar).
אופן ההפרשה גם מסווג בלוטות לשלושה סוגים: מרוקריניות (נקראות גם אקריניות) מפרישות חלבונים או גליקופרוטאינים באקסוציטוזה. אקסוציטוזה היא שחרור חומר מהתא בתוך בועיות.
בלוטות אפוקריניות מפרישות את התוכן יחד עם חלק מתא שמקיף אותו. כך מופרשת הזיעה בבית השחי. בלוטות הולוקריניות מפרישות תאים שלמים יחד עם התוכן; הפרשה זו מאפיינת את בלוטות החלב.
הבלוטות המרוקריניות נחלקות גם הן לשני סוגים לפי מה שהן מייצרות: נסיוביות (סרוזיות) שמפרישות בעיקר חלבונים, וריריות (מוקוזיות) שמפרישות חומרים ריריים (גליקופרוטאינים).
בלוטה אקסוקרינית מוציאה חומרים דרך צינור החוצה או לחלל בגוף. אפיתל הוא שכבת תאים שמכסה חללים.
יש דוגמאות פשוטות כמו בלוטות זיעה, חלב ודמעות.
יש בלוטות פשוטות עם צינור אחד. יש בלוטות מורכבות עם כמה צינורות.
אם אזור ההפרשה הוא כמו צינור קוראים לו צינורית. אם הוא כמו שק קוראים לו אונית.
יש שלוש דרכים לשחרר חומר: מרוקרינית, אפוקרינית והולוקרינית.
מרוקרינית שולחת חלבונים מחוץ לתא בעזרת אקסוציטוזה. אקסוציטוזה היא שליחת חלקיקים מחוץ לתא.
אפוקרינית יוצאת עם חלק מהתא. הולוקרינית יוצאת עם תא שלם.
כך נוצרות מרביות של זיעה ושמנים בעור.
תגובות גולשים