בלט

בלט התחיל ברנסאנס באיטליה והמשך לחצרות בצרפת. עם הזמן הבלט הפך למחול במה גדול, ובמיוחד התפתח ברוסיה. הבלט הרוסי נחשב כיום לאחד הטובים בעולם.

בתחילת המאה ה-20 הוקמה בפריז להקת "הבלט-רוס" של סרגיי דיאגילב. דיאגילב הזמין מוזיקה וכוריאוגרפים מודרניים, כמו סטראווינסקי, דביסי וראוול, ושכר אמנים כמו ואצלב ניז'ינסקי ופיקאסו לעיצוב תפאורה. חלק מהעבודות הללו הרעידו את הקהל הפריסאי של התקופה.

יש סגנונות שונים של בלט, אך המקורות והעקרונות הבסיסיים נשארים חשובים בעיקר בבלט הקלאסי.

הבלט פועל כשפה של תנועה. יש בו פוזיציות ברורות של רגליים וזרועות.

1. יש לשמור על איזון גוף בין שתי הכתפיים ושני צדי האגן.
2. טרן אאוט (turnout), סיבוב הברכיים והרגליים החוצה מהמפרקים של הירך. יכולת זו משתנה מאדם לאדם.
3. גב ארוך ורחב, אין כווצי שכמות. יש להרחיק את הראש מעט כלפי מעלה.
4. בהעפה או בקפיצה הרגל מתארכת לפוינט (point). פוינט הוא מצב שבו כף הרגל ישרה. עם נעלי פוינט אפשר לעמוד על קצות האצבעות.

חוקים נוספים משתנים לפי אסכולה ומורה.

הזרועות בדרך כלל נשארות מעט לפני הגוף ולא מגיעות גבוה מהראש. יש חמש פוזיציות יד ידועות, ועוד פוזיציות מיוחדות כמו "הצלבות" ו"ערבסק".

בבלט המסורתי קיימות חמש עמידות רגל בסיסיות. חשוב לאמן את קשתות כף הרגל ולתרגל פתיחת הרגליים בהתאם ליכולת האישית.

יצירות מפורסמות הן "אגם הברבורים", "היפהפייה הנרדמת" ו"מפצח האגוזים". צ'ייקובסקי הלחין חלק גדול מהמוזיקה המפורסמת לבלט.

לימוד בלט מבוסס על סדר שיעורים קבוע, משמעת וקוד לבוש. מומלץ להתחיל צעיר כדי לעצב שרירים ומפרקים. שיטות מרכזיות: השיטה הרוסית (ואגאנובה), השיטה האנגלית (RAD), השיטה הצרפתית ושיטת צ'קטי.

בתי ספר ידועים בעולם: האופרה של פריז, תיאטרון מריאינסקי (קירוב), NYCB (ניו יורק סיטי בלט) ובית הספר המלכותי לבלט. שיטות מודרניות במחול שינו חלק מהאידאלים, אך רבות מהן שומרות על מערך שיעורים מסודר.

יש ויכוחים אם ללמוד רק בלט לפני מחול עכשווי. יש הממליצים על בסיס קלאסי, אחרים מעדיפים גישה חופשית או משולבת.

הלהקה הוקמה ב-1967 על ידי ברטה ימפולסקי והלל מרקמן. ימפולסקי הנהיגה את הלהקה כמנהלת אמנותית וככוריאוגרפית במשך שנים רבות. מאז 2013 עמדת ההנהלה צורכה לשינויים, ולאחר מינויי מנהלים אמנותיים שונים הלהקה ממשיכה להופיע.

הלהקה מונה כיום כ-30 רקדנים. בשנת 2000 זכתה בפרס שר התרבות. ברפרטואר יש יצירות של בלנשין, ג'אן לינקנס, איציק גלילי, ברטה ימפולסקי, עידו תדמור ומריוס פטיפה.

רינה ניקובה הייתה חלוצת הבלט בארץ. היא עלתה לארץ ב-1924 והקימה להקות ששילבו בלט קלאסי וצעדים תימניים והכשירה דורות של רקדנים.

הסטודיו למחול של ארינה בלוזור בירושלים מטפח ילדים ונוער ורפרטוארו כולל יצירות קלאסיות ודמי־קלאסיות. יש גם להקות נוספות בארץ שמתמחות בסגנונות שונים.

בין הלהקות בישראל: בלט ירושלים בניהולה של נדיה טימופייבה ו"בלט פאנוב" באשדוד בניהול ולרי פאנוב. הלהקות מציגות הן יצירות קלאסיות מסורתיות והן שירים מודרניים יותר.

ציירים ופסלים רבים קיבלו השראה מהבלט. אדגר דגה הוא בין המפורסמים שציירו רקדניות וייצרו פסלים של בלרינות.

בלט התחיל באיטליה לפני מאות שנים. אחר כך המשיך בצרפת וברוסיה. כיום רוב האנשים רואים ברוסיה מרכז חשוב לבלט.

יש בלט קלאסי ויש סגנונות חדשים. בלט קלאסי הוא זה עם העמידות והחוקים הברורים.

בבלט יש פוזיציות ברורות לרגליים וידיים. זו שפה באמצעות תנועה.

טרן אאוט (turnout), סיבוב הרגליים החוצה מהמפרק.

פוינט (point), כף רגל ישרה. עם נעל מיוחדת אפשר לעמוד על קצות האצבעות.

הזרועות נשארות מעט לפני הגוף. יש כמה פוזיציות יד שאימונים מלמדים.

יצירות מפורסמות: "אגם הברבורים", "היפהפייה הנרדמת" ו"מפצח האגוזים". המוזיקה ליצירות אלה נכתבה על ידי צ'ייקובסקי.

הבלט הישראלי נוסד ב-1967. הלהקה כוללת רקדנים רבים והופיעה בארץ ובעולם.

רינה ניקובה הייתה אחת מחלוצות הבלט בארץ. היא עזרה ללמד ולפתח רקדנים רבים.

יש גם להקות וסטודיות לילדים ונוער, כמו הסטודיו של ארינה בלוזור.

ציירים רבים ציירו רקדניות בלט. אדגר דגה הוא אחד המפורסמים.