בלשנות גנרטיבית

בלשנות גנרטיבית היא ענף בלשנות שראשיתו בשנות ה-50 של המאה ה-20. התחום נוצר בעקבות עבודתו של נועם חומסקי, שפרסם ב-1957 את הספר מבנים תחביריים, והוביל לשינוי גדול בחקר השפה.

חומסקי הניח כי שפה טבעית יכולה לייצר אינסוף משפטים. כלומר, מערכת כללים קטנה ורגורסיבית (כלומר, שניתן להפעיל אותה שוב ושוב) מייצרת את כל המשפטים האפשריים. הוא טען שכל דובר ילידי יודע אינטואיטיבית להבחין בין משפט תקין למשפט פגום. מכאן הגיע הרעיון שהשפה מבוססת על כללים טבועים במוח, לפחות בחלקם. רעיון זה מוביל למושג דקדוק אוניברסלי (Universal Grammar), מבנה של כללים בסיסיים שמשותף לכל השפות.
מטרת הבלשן, לפי חומסקי, היא לחשוף את אותם כללים אוניברסליים על ידי ניתוח משפטים תקינים ופגומים. התיאוריה הגנרטיבית השפיעה גם על מדעי המחשב בשנות ה-50 וה-60.

הפרודוקטיביות אומרת שממעט כללים ניתן ליצור משפטים רבים מאוד. היכולת הזו מסבירה כיצד ילדים לומדים שפה במהירות.

כשירות היא הידע הפנימי של דובר בשפה. ביצוע הוא השימוש בפועל בשפה בדיבור או בכתב. ההבחנה מראה שיש להבדיל בין הידע התאורטי לבין השימוש היומיומי.

עקרון האוניברסליות טוען שיש תכונות לשוניות משותפות לכל השפות. זה מאפשר לחוקרים לחפש דפוסים כלליים ולא רק לתאר שפה ספציפית.

בתאוריה הגנרטיבית התחביר, כללי הסידור של מילים, עומד במרכז. התחביר נבחן כמערכת נפרדת שיש לה חוקים משלה.

הגרסה המוקדמת נקראה גם התאוריה הגנרטיבית-טרנספורמטיבית. על פי גישה זו משפטים נוצרים בשתי שכבות: מבנה עומק, שנוצר בעזרת כללי יצירה (כללים שמראים איך לבנות משפט), ומבנה שטח, הצורה הסופית של המשפט אחרי הפעלת טרנספורמציות. טרנספורמציה זה כלל שממיר או משנה מבנה תחבירי. למשל, משפט פעיל יכול לעבור טרנספורמציה כדי להפוך לסביל.
כללי היצירה ממעטים על סוגי הצירופים, והם רקורסיביים. כדי לא ליצור מערך עצום של כללים, התאוריה משתמשת בטרנספורמציות כדי לייצר סוגים שונים של משפטים מאותו בסיס.
יש גם הבחנה בין סוגי בחירה: בחירה סמנטית (מי יכול להשתתף באירוע, למשל מי יכול להיות נושא של הפועל) ובחירה קטגוריאלית (איזה צירוף תחבירי מתאים לכל מילה).

בגרסה זו, שפותחו בשנות ה-80, פשטו את הטרנספורמציות לאופרציה מרכזית אחת: תנועה. אופרציית התנועה מזיזה רכיבים התחביריים בעץ המשפט. בנוסף הוצגה תשתית X-bar שמאחדת את מבני הצירופים. כדי למנוע יצירת מבנים בלתי אפשריים הוספו מסננים ומודולים כמו פילטר היחסה, העיקרון התמטי ועקרונות הכבילה.

בתחילת שנות ה-90 החלה הפרוגרמה המינימליסטית. המטרה היא לצמצם את מספר ההנחות והכללים עד למינימום ההכרחי. הרעיון הוא למצוא מערכת פשוטה וכמה שיותר יסודית להסבר יצירת השפה. לא כל הבלשנים הגנרטיביים מסכימים עם כל עקרונות המינימליזם, אך הגישה הובילה לרעיונות חדשים על מנגנון השפה האנושית.

בנוסף, הבלשנות הגנרטיבית אינה מוגבלת לתחביר בלבד. יש בה מודולים מתפתחים לסמנטיקה (משמעות), פונולוגיה (צלילים) ומורפולוגיה (מבני מילים), שכל אחד פועל באופן עצמאי אך מקושר לשאר המודולים.

בלשנות גנרטיבית היא דרך לחקור איך אנשים יוצרים משפטים.
הרעיון התחיל עם חומסקי בשנות ה-50. הוא הראה ששפה מבוססת על כללים.

חומסקי חשב ששפה יכולה ליצור משפטים רבים מאוד. זה בגלל שפע של כללים שחוזרים על עצמם (רקורסיה, פירוש: אפשר להשתמש בכלל שוב ושוב).
הוא גם אמר שילדים לומדים לדבר מהר, וזה אומר שחלק מהכללים אולי מולדים (מולד = נולד איתנו).
דקדוק אוניברסלי (מובן: כללים שבונים את כל השפות) הוא הרעיון שיש תכונות משותפות לשפות רבות.

מה שמאפשר משפטים רבים הוא שימוש במספר קטן של כללים.

כשירות זה מה שאדם יודע על השפה. ביצוע זה איך הוא מדבר בפועל.

בתאוריה הזו יש שני שלבים ליצירת משפט. קודם רואים מבנה פנימי בסיסי (מבנה עומק). אחרי זה משנים את המבנה בעזרת טרנספורמציות (שינוי במבנה), ומקבלים את המשפט שאנו אומרים.
דוגמה: משפט פעיל יכול לעבור שינוי ולהפוך לסביל.

מאוחר יותר הגישה שינתה דגש. במקום כל מיני כללים מיוחדים, יש פעולת תנועה אחת. תנועה פירושה להזיז חלק של המשפט למקום אחר.
גם שינו את מבנה העץ של הצירופים, והוסיפו כללים שמגבילים מבנים בלתי אפשריים.

אחר כך חומסקי הציע לצמצם את כללי הדקדוק עד למינימום. המטרה היא להישאר עם העקרונות ההכרחיים בלבד.

הגנרטיביסטים גם חוקרים משמעות, צלילים ומבני מילים. כל תחום כזה עובד בנפרד אך מתקשר עם האחרים.