בלשנות חברתית

בלשנות חברתית (סוציו-לינגוויסטיקה) חוקרת איך גורמים חברתיים משפיעים על השפה. גורמים כאלה כוללים נורמות תרבותיות, ציפיות חברתיות והקשר של השיחה. היא בוחנת הבדלים בין קבוצות חברתיות לפי מוצא, דת, מגדר, מעמד חברתי ורמת השכלה.

לשפה שמיוחדת לקבוצה חברתית קוראים סוציולקט. סוציולקט זהו ניב של קבוצה חברתית, בדומה לדיאלקט שהוא ניב אזורי. הבלשנות החברתית בוחנת גם איך אדם מדבר אחרת במצבים חברתיים שונים.

הבלשנות החברתית שונה מהבלשנות הכללית בכך שהיא מדגישה הבדלים בין דוברי אותה שפה. שתי הגישות משלימות זו את זו ונחוצות כדי לתאר את התופעה הלשונית במלואה. תחומי המחקר כוללים פונטיקה (הגיית צלילים), אוצר מילים, תחביר ופרגמטיקה, כלומר שימוש בשפה בהקשר והמשמעות שמעבר למילים.


כבר ב-1906 אנטואן מייה טען שלשפה יש "טבע חברתי", וששינויים בחברה מתורגמים לשינויים בשפה. במחצית השנייה של המאה ה-20 נערכו מחקרים מרכזיים בארצות הברית ובבריטניה, שחקרו בעיקר את האנגלית.

ויליאם לבוב (סוף שנות ה-60 ותחילת ה-70) חקר את דיבורם של האמריקאים השחורים וטען שמדובר בניב נפרד, לא ב"שגיאה" של האנגלית הסטנדרטית. מחקרים נוספים הראו שתבניות דיבור תלויות במעמד: המעמד הבינוני נוטה להקפדה יתרה על סטנדרט השפה, מתוך שאיפה להתקדם חברתית. לעומת זאת, מעמד גבוה עלול להיות רגוע יותר כלפי חריגות לשוניות.

בחלק מקבוצות מעמד עובדים, שימוש בשפה לא-סטנדרטית אינו רק טעות, אלא סימן לגאווה ולסולידריות קבוצתית. ממצאים לגבי הבדלים בין נשים וגברים מצביעים על הבדלים קטנים יחסית. הבדלים אלה נוגעים בעיקר לסגנון הדיבור ולאו דווקא לתחביר או לאוצר המילים.


תיעוד הגרסאות הלא-סטנדרטיות של השפה מתמודד עם בעיית התצפית: אנשים נוטים להשתמש בגרסה סטנדרטית יותר כנגד חוקר או מצלמה. בעיה זו נקראת "פרדוקס הצופה" (observer's paradox). לבוב ופיתוחיו פיתחו כלים להקטין השפעה זו.

אחד הכלים הוא הריאיון הסוציו-בלשני. זהו ריאיון שבו החוקר מנסה להוציא מהמרואיין דיבור טבעי. למשל, מבקשים לדבר על אירוע מפחיד כדי שהמרואיין יתמקד בזיכרון ולא באופן הדיבור. הריאיון גם כולל קריאת טקסטים, והצצה לאופן שבו המרואיין פונה לאנשים בסביבה.

שיטה נוספת היא תצפית על אנשים שאינם יודעים שהם נבחנים. במחקר של לבוב מ-1966 בחנו איך דוברים ממעמדות שונים מבטאים את העיצור r בסוף הברות. במחקר השתמשו בשלוש חנויות בדמות חברתית שונה ושאלו על קומה של מוצר (Fourth floor). נמצא הבדל ברור בהגייה בין הקונים והעובדים בחנויות השונות.

בלשנות חברתית בוחנת איך החברה משפיעה על האופן שבו מדברים. זה אומר שהשפה שונה בקבוצות שונות.

סוציולקט הוא שם לשפה של קבוצה חברתית. דיאלקט הוא שפה של אזור גאוגרפי. שני המושגים דומים.

חוקרים בודקים שינויים לפי מוצא, דת, מעמד ומגדר. הם גם רואים שהשפה עוזרת ליצור קבוצות וחוקי כבוד.


בשנת 1906 אנטואן מייה כתב שלשפה יש טבע חברתי. שנים אחר כך, ויליאם לבוב חקר את דיבורם של האמריקאים השחורים. הוא הראה שזהו ניב נפרד, ולא טעויות באנגלית.

נמצא שהמעמד הבינוני לעתים משקיע בהגייה תקנית כדי להתקדם. במקומות אחרים, דיבור לא-תקני מראה גאווה ושייכות.


יש בעיה שנקראת פרדוקס הצופה. פרדוקס הצופה אומר שאנשים מדברים אחרת כשהם יודעים שמקשיבים להם. כדי להימנע מזה, משתמשים בכלים מיוחדים.

הריאיון הסוציו-בלשני הוא ריאיון שמנסים להוציא בו דיבור טבעי. שואלים למשל על אירוע מפחיד, כדי שהמדבר יתמקד בסיפור ולא באיך הוא מדבר. עוד שיטה היא להאזין לאנשים שאינם יודעים שהם נבדקים.

דוגמה ידועה היא מחקר של לבוב מ-1966. הוא שאל בחנויות על הקומה שבה נמצא מוצר. הוא מצא שההגייה שונה בחנויות שיש להן קהל שונה.