בסיסה (בערבית: بسيسة), המוכרת גם כשמות יהודיים כמו בשישא (יהדות תוניסיה) ופשישא (יהדות ג'רבה), היא תערובת מזון מקובלת בלוב, תוניסיה ואלג'יריה.
מקורה של המילה בערבית ושורש שמשמעותו "לערבב". יהודים מסורתיים גם קישרו את השם לארמית ולמושג "בסיס", התחלה או יסוד. שם נוסף למנהג הוא "מרקומה", שמרמז לקשר לרקמה ולאבנטים ששימשו במשכן.
הבסיסה נעשית מגרגרי חיטה או שעורה קלויים וטחונים (קמח קלוי), בתוספת שקדים, תמרים, סוכר ותבלינים לפי הטעם. בעת ההגשה מוסיפים שמן או מים. את תערובת הבסיסה מכינים מראש, וברגע הטקס משלימים עם שמן, חלב או מים.
הטקס נערך בדרך כלל בבית, ולא בבית הכנסת, ומשפחות שונות נוהגות באופן מעט שונה. השיטה המרכזית כוללת את אב הבית שמערבב את הבסיסה בעזרת מפתח הבית. המפתח מסמל את פתיחת השנה ואת פתיחת שערי הפרנסה. האם בדרך כלל יוצקת שמן על העיסה ועל אצבעות המערבב.
בזמן הערבוב נאמרות תפילות קצרות בחרוזים, שהן נוסחים משוניים בתפוצות, בתוניסיה ובקהילות לוב היו נוסחים מקומיים שונים. לאחר הערבוב אוכלים מן התערובת. בסיום הטקס שוקעים בתוך הבסיסה תכשיטי זהב, מטבעות כסף וגם את מפתח הבית. מעשה זה מסמל ברכה, הצלחה ופרנסה טובה. כמו כן, המנהג נחשב לזכר לזהב שנתרם להקמת המשכן במקרא.
נהגו בעבר לסגור את דלתות הבית בליל ראש חודש ניסן ולא לתת לאיש לצאת עד הבוקר. מנהג זה נועד להעצים את השפעת הברכה על הבית. כיום הקפדה זו פחתה בגלל פיזור המשפחות.
המנהג מקושר לחנוכת המשכן ולתחילת עבודות המשכן, שבמסורת חגגו בראש חודש ניסן. הבסיסה כוללת את מיני התבואה שממנו אופו הלחם, מזון בסיסי, ושמן שמסמל שפע. לכן הטקס מזכיר תחילת מחזור החקלאות והבקשה לפרנסה טובה. בנוסף עורכים אותו לעתים בכניסה לבית חדש או בלידה, ואצל חלק מהעדות גם בט"ו בשבט, כחיבור לאביב.
דנו רבות בשאלה על הברכה שיש לומר כאשר אוכלים בסיסה. חלק מהפוסקים המליצו לברך "שהכל נהיה בדברו" כי הבלילה אינה אפויה. אחרים ראו שיש לברך "בורא מיני מזונות" כמו על סוגי מזון דמויי לחם. בסופו של דבר רבים מהרבנים המקומיים קיבלו כי ראוי לברך מזונות, ולעתים מוסיפים ברכת בורא פרי העץ על התמרים והפירות שבתערובת.
שאלה הלכתית נוספת עוסקת בערבוב הבסיסה כשזה נופל בשבת. מכיוון שהגרעינים קלויים, יש מי שמקל על מגע הלישה בשבת ומאפשר ערבוב מסוים. הפתרונות ההלכתיים כוללים שינוי שיטת הערבוב (למשל ערבוב במפתח בלבד) או הכנה מוקדמת ביום שישי, כדי לא לגרום לאיסור של לישת בצק בשבת. יש מחלוקות בין פוסקים על מידת ההיתר והצורך בשינוי ההליך.
הבסיסה היא מנהג מקומי שמעורר קשר למסורת, לפרנסה ולהתחלות חדשות. הוא משלב מרכיבים של מזון יומי, סמלים של ברכה, וטקס משפחתי שנמשך בקהילות צפון‑אפריקה.
בסיסה היא תערובת אוכל שמכינים בלוב, תוניסיה ואלג'יריה. יהודים מקומיים קראו לה גם בשישא או פשישא.
היא כוללת גרגרי חיטה או שעורה קלויים וטחונים. מוסיפים שקדים, תמרים, סוכר ותבלינים. כשאוכלים שמים עליה שמן או מים.
בליל ראש חודש ניסן המשפחה מתכנסת בבית. אב הבית מערבב את הבסיסה בעזרת מפתח הבית. המפתח הוא סימבול לפתיחת שנה חדשה ולפרנסה טובה. האם שופכת שמן על העיסה ועל אצבעות המערבב. בסוף שוקעים בתערובת תכשיטים ומטבעות. זה סימן לברכה והצלחה לבית.
המנהג קשור להתחלת עבודת המשכן, שהוא כמו בית הקודש הנייד של עם ישראל. הבסיסה כוללת תבואה ושמן, ולכן מבקשים שפע ופרנסה. עושים את הטקס גם בכניסה לבית חדש או ליד לידת תינוק.
יש שאלה מה לברך לפני האכילה. חלק מהחכמים אומרים ברכה אחת, וחלק אומרים ברכה אחרת. יש גם שאלה מה לעשות אם ליל הבסיסה נופל בשבת. לפעמים מכינים חלק מהעבודה ביום שישי, כדי שלא לעשות מלאכה בשבת.
בסיסה היא טקס משפחתי עם אוכל פשוט וסמלים של תקווה וברכה.
תגובות גולשים