בעיית המחסור

בעיית המחסור היא ההבדל בין רצונות האנשים לכמות המשאבים המוגבלת במשק.
מוצר שאינו במחסור לא נחשב מוצר כלכלי. למשל, אין חוסר באוויר, ולכן הוא לא מוצר כלכלי, בעוד שזהב זמין בכמות מוגבלת ולכן כן מוצר כלכלי.
מכאן נובע כי כל החלטת ייצור של מוצר אחד כרוכה בויתור על ייצור מוצר אחר. כלל זה הוא הבסיס למושגים מרכזיים בכלכלה.

יש שלוש שאלות שכל משק צריך לענות עליהן:
1. מה וכמה לייצר?
2. איך לייצר?
3. בשביל מי לייצר, מי יצרוך את המוצרים?
בשוק חופשי התשובות נקבעות על ידי ביקוש והיצע. בשוק מתוכנן הממשלה או רשות מרכזית קובעת את ההחלטות (לדוגמה, ברוסיה הסובייטית).

עקומת התמורה הוא גרף שמראה את החלופות בין שני מוצרים. כאן נניח שני מוצרים בלבד: ארונות ואוניות.
העקומה היא אוסף נקודות הייצור המקסימליות. הגדלת הייצור בענף אחד מחייבת הפחתה בענף השני.
נמצא על העקומה כאשר משתמשים במשאבים בצורה אופטימלית. בתוך העקומה יש ניצול שאינו אופטימלי. מחוץ לעקומה אפשר להגיע רק אם יש שיפור טכנולוגי או סחר חוץ שמרחיב את האפשרויות.

עלות אלטרנטיבית היא הוויתור על ייצור מוצר אחד כדי לייצר מוצר אחר. לדוגמה, כדי לייצר A אוניות, המשק ויתר על F ארונות.
יש עלות אלטרנטיבית כוללת, ממוצעת (העלות הכוללת חלקי מספר היחידות), ושולית, כמה ארונות ויתרנו כדי להוסיף את האוניה האחרונה.

מחסור זה כשאין מספיק דברים לכולם. זאת אומרת שנצטרך לבחור מה לייצר.
מוצר כלכלי (דבר שיש ממנו מעט) הוא דבר כמו זהב. אוויר אינו מוצר כלכלי כי יש ממנו הרבה.
כשמייצרים דבר אחד מוותרים על משהו אחר. זו הסיבה שאנו שואלים שאלות חשובות.

1. מה וכמה לייצר?
2. איך לייצר?
3. בשביל מי לייצר?
בשוק חופשי התשובות נקבעות על ידי קונים ומוכרים. כשממשלה מתכננת, היא מחליטה במקום השוק.

עקומת התמורה (ציור שמראה החלופות) מראה את הבחירה בין שני מוצרים. ניקח דוגמה: ארונות ואוניות.
הקווים מראים את השילובים המקסימליים שהמשק יכול לייצר. נקודה על הקו זו ניצול טוב של המשאבים. נקודה בתוך הקו פירושה שאפשר לייצר יותר. נקודה מחוץ לקו אפשרית רק אם הטכנולוגיה משתפרת או אם סוחרים עם מדינות אחרות.

עלות אלטרנטיבית (מה שויתרנו עליו) היא מה שנשלם כשנבחר לייצר משהו אחר. לדוגמה, כדי לקבל אוניות נוספות ויתרנו על חלק מהארונות.