בקרת איכות

בקרת איכות היא תהליך של בדיקות שמטרתן לאתר תקלות ולוודא שרק מוצרים תקינים ממשיכים בתהליך ומושקעים למכירה. הבקרה יכולה להיות מלאה, שבה כל פריט נבדק, או מדגמית (דגימה אקראית), שבה בודקים רק חלק מהמוצרים.

בקרת איכות צריכה להתבצע גם בשלבי ביניים של הייצור. כך נמנעת קידום של רכיב פגום לשלב מתקדם, שמחייב תיקון יקר. בשלב פיתוח מוצר קיימת גם בדיקה שנקראת איכות בתכן, שמטרתה לוודא שהמוצר מתוכנן כך שיהיה תקין ללקוח.

בקרת האיכות מיושמת בזמן הייצור באמצעות שיטות שמחסכות זמן וכסף. דוגמה לכך היא הכרת תהליכי הייצור או שימוש במודלים סטטיסטיים (כלים מתמטיים שעוזרים לנתח נתונים). זה שונה מבקרה ידנית שנעשית בדרך כלל בסוף הקו, ולעיתים מאוחר מדי לתיקון.

גישות חדשות מתמקדות בגילוי מוקדם של תקלות ומשפרות את היעילות.

קיימים שני סוגי בקרה עיקריים: בקרה המבוססת על מדידות כמותיות של התכונות, ובקרה המבוססת על קביעת איכות (אישור/דחייה). יתרון המדידות הוא שהן מספקות הרבה מידע כמותי שניתן לתעד ולהשוות למפרט הטכני.

תהליך טיפוסי נעשה על רכיב, תת-מרכיב או מוצר מוגמר וכך: הצגה, הפריט מוצג לבדיקה.
בדיקה, מבצעים את הבדיקה.
החלטה, בוחנים אם הפריט עומד בדרישות; בדיקה יכולה להיות בינארית (מתקבל/לא מתקבל) או למתן ציון.
פעולה, מקבלים החלטה מפעילים פעולה: קבלה, אי-קבלה, מיון לדרגות איכות או שינוי בתהליך הייצור כדי להפחית תקלות בעתיד.

הבקרה יכולה להיות ידנית, בדרך כלל על דגימות, או אוטומטית, שבה נדרשת לעיתים בדיקה של כל הפריטים. בדיקה של כל הפריטים היא אידיאלית אך יקרה. לכן בודקים במיוחד את הפריטים החשובים לתפקוד המוצר, שנקראים מאפייני מפתח (KC's). מאפיינים אלה מזוהים בשרטוט ובמפרט הטכני.

טעויות קורות בבקרה ובקבלת ההחלטות. יש שתי קבוצות טעויות בסיסיות, הנקראות טעויות מסוג ראשון ושני. בבקרה ידנית טעויות נגרמות לעתים כתוצאה מבני אדם. בבקרה אוטומטית טעויות עלולות להיגרם בגלל חיישנים או כיול לא נכון. דיוק הבקרה מתייחס ליכולת המערכת להימנע מאותן טעויות ולגלות מקרים בעייתיים במידה מועטה.

תועלת בקרת האיכות היא גם בדיקה וגם אבחון של תהליכים, כדי לאמוד אם המוצר עומד בדרישות. בדיקה היא בחינת המוצר בתנאי תפקוד אמיתיים. לדוגמה: להריץ מוצר לזמן מסוים או לבדוק מאמץ על חומר, כדי לראות אם הוא עמיד.

לעיתים בדיקות הורסות את הפריט, ולכן נבדקים רק פריטים בודדים. כדי למנוע הרס מפתחים שיטות שאינן הורסות, כגון בדיקות לא הורסות (NDT) והערכה בלתי מזיקה (NDE). במהלך הבדיקה נמדדים משתנים של המוצר ולעתים מכוילים או מתאימים את התשומות לשיפור הביצועים.

בקרת איכות היא סדרת בדיקות שבודקות שהמוצר תקין. תקין = עובד כמו שצריך.

לפעמים בודקים כל פריט. לפעמים עושים מדגימה (מדגימה = בוחרים דוגמא אקראית), ובודקים רק חלק מהמוצרים.

מיישמים את הבדיקות בזמן הייצור. כך מגלים בעיות מוקדם. בדיקה בסוף הקו עלולה להיות מאוחרת ויקרה.

יש בקרה על ידי מדידה, ויש בקרה של כן/לא. מדידה נותנת נתונים ברורים.

1. הצגה, מציגים את הפריט לבדיקה.
2. בדיקה, בודקים אותו.
3. החלטה, מקבלים או לא מקבלים.
4. פעולה, מתקנים, מסדרים או מסננים פריטים.

חלקים חשובים במיוחד נקראים מאפייני מפתח (חלקים שחשוב שהם יהיו תקינים).

לעתים עושים טעויות בבדיקה. יש טעויות מסוגים שונים. בבדיקה ידנית הטעות יכולה לקרות בגלל בני אדם. בבדיקה אוטומטית הטעות יכולה לקרות בגלל מכונות.

בדיקה יכולה להיות אמיתית, למשל להריץ מוצר לזמן כדי לראות אם הוא מחזיק. לפעמים הבדיקה הורסה את הפריט. אז בודקים רק פריטים בודדים. יש בדיקות שלא הורסות, שנקראות בדיקות לא הורסות.

בדיקות עוזרות לוודא שהלקוח יקבל מוצר שעובד טוב.