ברגן-בלזן

ברגן-בלזן היה מחנה ריכוז (מתחם שבו עצרו והשפילו אנשים בכוח) נוצר בגרמניה הנאצית, ליד העיירה ברגן, כ-45 קילומטרים מצפון להנובר.

המחנה הוקם ב-1943 בתחילה כ"מחנה מעבר" עבור "תוכנית ההחלפה". תוכנית זו נועדה להחזיק יהודים שנחשבו ל"מתאימים להחלפה", כלומר כאלה שיכלו לשמש לסחר באסירים גרמנים שהוחזקו במדינות אויב. הימלר הורה לבחור אסירים כאלה ולעבורם לברגן-בלזן. הפיקוד הראשוני הוטל על אדולף האס.

מאמצע 1943 הובאו למחנה קבוצות שונות של יהודים מארצות אירופה, כולל משלוחים מפולין, מסלוניקי, מהונגריה ומקומות אחרים. חלק מהנמצאים החזיקו בדרכונים לטיניים, ונוצרו מחנות משנה לפי אזרחות ותפקיד, למשל "מחנה הכוכבים" (Sternlager) עבור אסירי חילופין.

המשלוחים כללו גם קבוצות שנשלחו מאוחר יותר לאושוויץ. חלק מהמשלוחים הגיעו עם כוונות להחלפה, אך רבים נשלחו למחנות ההשמדה או נרצחו בדרך.

במחנה הוקמו אזורים לשוהי־חילופין, למחנות נשים ול"מחנה הבראה" לחולים ותשושים. תנאי החיים הדרדרו, במיוחד אחרי קליטת משלוחים רבים של חולים. משלוח חולים ראשון הגיע מריכוז דורה ללא רופאים. מספרים גדולים מתו בתנאים אלה; מתוך אותה קבוצה של כאלף איש שרדו רק עשרות בודדות.

נרשמו מקרי רצח בפקודת האס אס, שימוש בהזרקות רעילות וטיפולי זלזול וסאדיזם מצד רופא המחנה, ד"ר ז'אגר. עבודות כפייה ותנאי תברואה לקויים הגבירו מוות ומחלות. במחנה הונחו אלפי אסירים בעומס רב במחיצות צרות.

במהלך 1944 הגיעו משלוחים מהולנד, תוניסיה, לוב, צרפת, יוגוסלביה והונגריה. קבוצה גדולה מהונגריה הובאה בקיץ 1944 במסגרת עסקת קסטנר; חלק מהם שוחררו בשילוחים לשווייץ, אך רבים נותרו.

תחילת 1944 הביאה לפתיחת "מחנה הבראה" שבו הוכנסו חולים רבים ללא תנאי טיפול סבירים. שיעור התמותה במחנה עלה במידה ניכרת.

לקראת סוף המלחמה הועברו לרבים מהמחנות אסירים בצעדות מות קשות. בברגן-בלזן, מתחילת 1945, התדרדרו התנאים במהירות. מחלות מגפה, רעב ותשישות גרמו למותם של עשרות אלפים. בחודש מרץ 1945 בלבד מתו כ-18,168 אסירים.

הצפיפות, העדר מים נקיים ותזונה דלה מאוד החמירו את המצב. מערכות שריפת הגופות לא הצליחו להתמודד, והגרמנים ניסו לפנות את הגופות לקבורה המונית לפני השחרור.

הבריטים נכנסו למחנה ב-15 באפריל 1945 אחרי הפסקת אש מקומית. הם נתקלו במראות קשים של חולים ונדכאים. למרות פעולות החילוץ והרפואה, אלפי אסירים מתו גם לאחר השחרור, בעיקר ממחלות ושחרור תזונתי פתאומי.

פעולות פינוי והשבה נמשכו שבועות. רכבות של אסירים שוחררו על ידי כוחות בריתיים ואמריקאים.

לאחר המלחמה הוקם בסמוך למחנה מתחם עקורים גדול לבני־היישוב ולניצולים. המחנה השרוף נמחה ב-21 במאי 1945. באתר הוקמו אנדרטאות ומצבות, ונפתח מרכז תערוכה על רדיפת היהודים. הספרות והייתהדות הציבורית, ביניהן יומנה של אנה פרנק, גברו על העניין באתר והביאו למבקרים רבים.

מאוחר יותר הושקעו משאבים בפיתוח המרכז, והוא נפתח מחדש לאחר שיפוץ וכולל מרכז מבקרים ותצוגות קבע. ארגוני ניצולים המשיכו לקדם זיכרון ופעילויות קהילתיות.

העובדות המרכזיות הן: ברגן-בלזן היה גם מחנה חילופין וגם אתר שבו מתו עשרות אלפי אנשים כתוצאה ממחלות, רעב ותנאי מעצר קשים. המחנה שוחרר על ידי הבריטים ב-15.4.1945, ואחריו הוקם אתר זיכרון ומחנה עקורים.

ברגן-בלזן היה מחנה ריכוז. מחנה ריכוז הוא מקום שבו עצרו אנשים בכוח.

המחנה נפתח ב-1943 ליד העיירה ברגן בגרמניה. בתחילה שמו בו יהודים כדי להחליף אותם באסירים גרמנים.

הרבה קבוצות של אנשים הובאו למחנה. חלקם הוחלפו ושוחררו. רבים אחרים היו חולים ומותשים.

בשנות המלחמה האחרונות המצב השתבש מאוד. היו שם הרבה חולים. היו מחלות ורעב. אנשים רבים מתו ממחלות ותשישות.

הבריטים נכנסו למחנה בשנות האביב של 1945, ב-15 באפריל. הם מצאו שם ניצולים רבים חולים מאוד. לאחר השחרור ניסו להציל אנשים ולהעבירם לטיפול.

אחרי המלחמה הוקם ליד המחנה מחנה עקורים. במקום הוקמו גם אנדרטאות ומוזיאון כדי לזכור את הנספים ואת הניצולים.

אנה פרנק, שהייתה נערה יהודייה שכתבה יומן מפורסם, מתה ככל הנראה במחנה זה בתחילת 1945.

היום יש באתר מרכז מבקרים ותערוכה. המבקרים לומדים שם על מה שקרה, ומבקשים שלא לשכוח את האירועים.