ברוך בן-יהודה

ברוך בן-יהודה (לייבוביץ; 6 באפריל 1894, 20 ביולי 1990) היה איש חינוך מרכזי בחינוך העברי במשך עשרות שנים. הוא שימש מורה ומנהל, עמד בראש מסגרות חינוכיות לאומיות וכתב ספרי לימוד חשובים.

נולד במריאמפולה שבליטא. למד בחדר מתוקן ובישיבה מודרנית, והשתתף בתנועת הנוער הציונית תקוות ציון. עלה לארץ בשנת 1910 והצטרף לגימנסיה הרצליה, בית ספר תיכון (גימנסיה = תיכון בסגנון אירופי). הוא עבד כדי לממן את לימודיו ולמד מוזיקה, בעיקר נגינה בקונצרטינה.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה ארגן יחד עם חברים קבוצת חינוך עברי בשם "הסתדרות הדור הצעיר". שימש מורה וגידל פעילויות חינוכיות בראש פינה, והקים ארגון מקומי לתמיכה בהתיישבות. קיבל מלגה ללמוד בבריסל, וסיים דוקטורט במתודיקה של הוראת המתמטיקה (שיטות והוראה של מתמטיקה). חזר ללמד בגימנסיה הרצליה, שם לימד מתמטיקה, תנ"ך, תולדות הציונות ומוזיקה.

בן-יהודה הקים את שבט הצופים של הגימנסיה. התנועה הוציאה הכשרות שסייעו בהקמת קיבוצים והכשרות לצעירים שהתנדבו בפלמ"ח (פלמ"ח = יחידות ההגנה של היישוב לפני קום המדינה).

בשנים 1940, 1944 ניהל ועדה שאפשרה יציאת תלמידים למחנות עבודה קיציים לעזרת המשק. ב-2 באוקטובר 1947 נבחר למנהל מחלקת החינוך של הוועד הלאומי. לאחר הקמת המדינה מונה למנכ"ל משרד החינוך והתרבות הראשון (מנכ"ל = המנהל הכללי של המשרד) וכיהן בתפקיד עד 1952.

היה ידוע בבקיאותו בתנ"ך, בתלמוד, בלשון העברית ובהוראת המוזיקה. דמותו הציבורית נשמרה גם באמצעות הופעות טלוויזיה ונוכחות בחידוני תנ"ך, שם זכה למוניטין של שופט קפדן.

בן-יהודה נמנע מפוליטיקה פעילה; כשהוצע לו תפקיד שר החינוך ב-1948 דרש להישאר כמנכ"ל בלבד ולא להצטרף למפלגה.

הקים ועמד בראש מועצת המורים למען הקרן הקיימת לישראל. היה נשיא החברה לחקר המקרא בתל אביב וקיבל פרסים והוקרות, וביניהם פרס ישראל לחינוך בשנת 1979.

היה נשוי ליפה טורקניץ והיה אב לשלוש בנות: עודדה ('דדי'), צלילה ונתיבה. נקבר בבית העלמין קריית שאול.

חיבר ספרי לימוד רבים במתמטיקה, גיאומטריה, חשבון דיפרנציאלי, לוח השנה העברי, הנבואה בישראל ותולדות הציונות. ערך ספרים ולקחים במוזיקה ובחינוך.

ברוך בן-יהודה (6.4.1894, 20.7.1990) היה מחנך חשוב בחינוך העברי.

נולד בליטא. עלה לארץ ב-1910 ולמד בגימנסיה הרצליה. גימנסיה היא סוג של תיכון.

היה מורה ומנהל ביישובים כמו ראש פינה ובגימנסיה הרצליה. למד מוזיקה וניגן בקונצרטינה, כלי נגינה קטן.

הקים שבט צופים בבית הספר. הצופים עזרו בהקמת קיבוצים ובפעילויות לקהילה.

ב-1947 נבחר לראש מחלקת החינוך של הוועד הלאומי. אחרי הקמת המדינה היה המנכ"ל הראשון של משרד החינוך והתרבות.

היה מומחה בתנ"ך, בתלמוד ובמוזיקה. כתב ספרי לימוד במתמטיקה ובנושאים יהודיים.

זכה בפרס ישראל לחינוך ב-1979. היה אב לשלוש בנות ונקבר בקריית שאול.

כתב ספרי לימוד במתמטיקה ובנושאים אחרים.