יוסף לוריא (1871, 1937) היה מחנך עברי, עיתונאי וכותב בעיתונות היידית והעברית, ופעיל ציוני. הוא שיחק תפקיד מרכזי בהתפתחות החינוך העברי בארץ.
יוסף לוריא נולד בפומפיאני (Pumpėnai) ב-1871. לא למד בישיבה, אלא בגימנסיה ריאלית ברומני. למד פדגוגיה באוניברסיטת ברלין והצטרף לשורת ארגונים ציוניים, ביניהם "בני משה". בשנת 1896 קיבל דוקטור לפילוסופיה.
בעשייתו החינוכית ניהל "חדר מתוקן" בוורשה - בית ספר ששילב לימוד יהודי ולימודים כלליים. היה ציר לקונגרס הציוני הראשון והשתתף בקונגרסים נוספים. בוורשה הפך לעריכת עיתונים יידיים: ערך את השבועון "דער יוד" (1899, 1902). אחר כך ערך את המדור הספרותי של היומון היידי "דער פריינד" בסנקט פטרבורג, אך עזב ב-1906 אחרי השינויים הפוליטיים בעיתון. לקראת סוף 1906 ערך את "דאָס יידישע פאָלק" בוילנה.
בסוף 1907 הגיע לארץ ונותר בה. הצטרף לסגל גימנסיה הרצליה כמורה להיסטוריה כללית. לפני מלחמת העולם הראשונה הוביל את מרכז המורים והיה ממבכירי המאבק לשימוש בעברית בלימודים.
בתקופת המלחמה גורש על ידי השלטון העות'מאני. לאחר הכיבוש הבריטי חזר והפך, בשנת תרע"ט (1919), לראש מחלקת החינוך של ההנהלה הציונית. מילא תפקיד זה עד 1925 וחזר לתפקיד בסוף 1926. לוריא קידם הוצאת ספרי לימוד בעברית והשתתף בעיצוב מבנה בחינות הבגרות בארץ.
במקביל המשיך בפעילות עיתונאית ותרבותית. כתב מכתבים וממאמרים שעלו כמסמכים בשם "ארץ-ישראל". שימש בעיתון "הארץ" (1919, 1922) וכתב בירחוני ברית שלום.
יוסף לוריא נפטר בירושלים ב-3 בדצמבר 1937, בגיל 66. על שמו נקראו רחובות וגן ציבורי, ובית ספר בירושלים. ארכיונו, הכולל מסמכים וצילומים, שמור בארכיון הציוני המרכזי.
במשפחתו היו רבנים בולטים. אבי סבתו היה הרב משה מישל לוריא. סבתו מצד אמו עלתה לירושלים ב-1862 והיתה פעילה חברתית בעיר.
נשמרו מסמכים ותצלומים של לוריא. הוא גם חיבר חומרי הוראה וכתבים עיתונאיים.
יוסף לוריא (1871, 1937) היה מורה ועורך עיתונים. עיתון יידי = עיתון בשפה יידיש, שדיברו בו יהודים רבים.
הוא נולד בפומפיאני ב-1871. לא למד בישיבה. למד בבית ספר רגיל וברלין. עבד בבת־ספרים ששילבו לימודים יהודיים וכלליים. היה חבר תנועות ציוניות והשתתף בקונגרס הציוני הראשון.
בערים כמו ורשה ופטרבורג ערך עיתונים יידיים. בין העיתונים היו "דער יוד" ו"דער פריינד". אחר כך ערך גם את "דאָס יידישע פאָלק" בוילנה.
הגיע לארץ ב-1907 והחל ללמד בגימנסיה הרצליה. לפני מלחמת העולם הראשונה ארגן את המורים וקידם לימוד בעברית. בזמן המלחמה גורש ואז חזר. ב-1919 מונה לראש מחלקת החינוך. הוא עזר להכין את בחינות הבגרות = מבחנים לתעודת סיום תיכון.
מת בירושלים ב-1937. על שמו שמות של רחובות וגן. הארכיון שלו שמור בארכיון הציוני.
במשפחה היו רבנים חשובים. סבתו מצד אמו עלתה לירושלים והייתה פעילה חברתית.
תגובות גולשים