ברוסקטה

ברוסקטה (Bruschetta) היא מנת פתיחה איטלקית של לחם קלוי שעליו מגוררת שן שום, שמן זית ומלח.
יש לה גרסאות רבות. לעתים מוסיפים עגבניות קצוצות, ירקות, שעועית, נקניקים או גבינה.
באיטליה לעיתים צולים את הלחם על גריל מיוחד שנקרא ברוסטולינה (גריל שטוח לפרוסות לחם).

הגרסה הפופולרית מחוץ לאיטליה כוללת עגבנייה ובזיליקום, ולעתים בצל או מוצרלה. ברוסקטה מוגשת בדרך כלל כחטיף או כמנת פתיחה. בחלק מהמדינות מוכרים גם ממרחים או תוספות כמוצר שנקרא "ברוסקטה".
במחוז אברוצו יש גרסה עם סלמי ונטריצינה (סוג סלמי) וממרח. המנה נוצרה גם כדי להציל לחם שהתייבש.
בטוסקנה קוראים לה פטונטה; שם היא לעתים מוגשת ללא תוספות, במיוחד בנובמבר, כדי לטעום את שמן הזית הראשון של העונה.

הנהוג להתייחס להתפתחות המתכון למאה ה-15. עם זאת, מקור המנה מיוחס גם לרומא העתיקה, שבה מגדלי זיתים טעמו שמן זית טרי על פרוסת לחם בבית הבד.

המילה "ברוסקטה" מגיעה מ־bruscare (ברוסקייר) בניב הרומנסקו, המשמש כמו המילה האיטלקית abbrustolire. משמעותה לצלות או להשחימם על גחלים. כותבת המזון דבורה הרץ-סילי מציינת שמדובר נוהג עתיק, כנראה מאז רומא.

ברוסקטה היא פרוסת לחם קלויה. קלויה פירושה לחמם את הלחם עד שהיא פריכה.
מושחים עליה שום, שמן זית וקצת מלח. לפעמים שמים גם עגבנייה קצוצה או גבינה.
ברוסקטה מוגשת כחטיף או מנת פתיחה בארוחות.

יש גרסה עם עגבנייה ובזיליקום. בחלק מהמדינות מוכרים גם תוספות מוכנות בשם ברוסקטה.
באברוצו מכינים גרסה עם סלמי ונטריצינה. ונטריצינה הוא סוג של סלמי. המנה נולדה גם כדי להשתמש בלחם שהתקשה.
בטוסקנה קוראים לה פטונטה. שם מגישים אותה לפעמים בלי תוספות, כדי להרגיש את הטעם של שמן הזית הראשון.

מקור המנה התקבע במאה ה-15. אך כבר ברומא העתיקה אנשים טעמו שמן זית טרי על פרוסת לחם במבצרים של שמן.

המילה ברוסקטה מגיעה מהמילה שמציינת צלייה. היא קשורה לפעולת צלייה על גחלים.