ברכות התורה הן ברכות הנאמרות לפני לימוד התורה. הן עוסקות בלימוד ובנתינת התורה. מקובל לברכן בכל בוקר בסמוך לברכות השחר עבור כל לימוד המתוכנן לאותו יום.
סידור ברכות התורה מורכב מסדרה של שלושה קטעים עיקריים.
ישנם מנהגים שונים לגבי זמן ואופן האמירה. לפי נוסח אשכנז המערבי ("מנהג ריינוס") מברכים לפני פרשת התמיד. במנהג מזרחי הברכות נאמרות לפני ברכת השחר, לעתים אחרי ברכת "אלוהי נשמה" או לפניה. לאחר הברכות נהוג לומר קטעי תורה קצרים, כדי שהברכה תהיה סמוכה ללימוד. במנהג אשכנז מזרחי יש סדר מיוחד הכולל מקטעים כמו "יברכך" ו"אלו דברים". בסידורי הספרדים הברכות מופיעות לאחר ברכות השחר. מנהג איטליה דומה לאשכנז המערבי.
בהלכה אסור ללמוד תורה באותו יום לפני שמברכים את ברכות התורה. הראשונים נחלקו אם המצווה לברך היא מדאורייתא (מהתורה שבכתב) או מדרבנן (הסדרה של חכמים). הרמב"ן סבר שהברכה מדאורייתא; חלק מהראשונים והאחרונים דנו בכך ללא הכרעה אחידה. משמעות המחלוקת נוגעת לספק האם כבר בירך האדם: אם הברכה מדרבנן, בספק נהוג להקל ולא לחזור לברך; אם היא מדאורייתא, יש לחזור ולברך. ברכת "אהבת עולם" שנאמרת לפני קריאת שמע יכולה להיחשב תחליף אם לומדים מיד אחריה, אך יש ספקים ולכן נזהרים וברוב המקומות מברכים את ברכות התורה קודם.
בתלמוד מובא טיעון של רב שאחת הסיבות לחורבן הארץ הייתה שלימדו תורה בלי לברך קודם. הפירוש של חז"ל הוא שהמעשה סימל חוסר כבוד לתורה. גם רבינא קישר זאת לנטייה שבני תלמידי חכמים לא תמיד הופכים לחכמים בעצמם. הסוגיות הללו מוזכרות בספרי ההלכה כדי להמחיש את חשיבות הברכה.
נחלקו האמוראים בשאלה אם מחשבה נחשבת כדיבור. לפי רב חסדא המחשבה אינה דיבור. לפי רבינא היא נחשבת דיבור. בשולחן ערוך נפסק שמי שממהר ומסתמך רק על מחשבה לא צריך לברך ברכת התורה, ואילו הכותב דברי תורה צריך לברך. פרשנים שונים ניסו להסביר את הסתירות בין הדעות. בין השאר נאמר שרבי שניאור זלמן מלאדי הוציא פסק שמילים מפיו נדרשות כדי למלא חובת תלמוד תורה, אך במצבים של עיון עמוק מחשבה יכולה להספיק.
מכיוון שהברכות נאמרות לפני הלימוד, נקבע ללמוד מיד קטעים מן התורה. הרמב"ם מציין שחובה ללמוד קטע כלשהו, ומביא דוגמאות כמו פרשת התמיד ופרשת ברכת כהנים. במנהג ספרד נהגו לומר שלושה קטעים: פרשת התמיד, פרק משניות ממשנה, וברייתא דרבי ישמעאל. המנהג ראה בכך דרך לחלק את לימוד היום לשלושה חלקים: מקרא, משנה ותלמוד. בקהילות איטליה הרחיבו את הסדר לכלול קטעים גם מן הנביאים ומהכתובים, כשבשלב מסוים נוהגו לברך גם על כל סוג טקסט. חלק מהקטעים והברכות נשתנו או בוטלו בתקופות מאוחרות, אך העיקרון להכיר בכל חלקי התורה נשמר.
ברמב"ם מופיע סדר לימוד מפורט הכולל פרשת התמיד וברכת כהנים כקטעים מן התורה, את המשנה "אלו דברים שאין להם שיעור" כקטע המשנה, וקטעים תלמודיים כמו "אמר רבי זירא" וקטעים מחתימת מסכת ברכות. בניגוד לחלק מהמנהגים, הרמב"ם מקדים כאן את פרשת התמיד לפני ברכת כהנים, אך ברוב נוסחי התפילה נהוג להקדים היום את ברכת כהנים לפני פרשת התמיד. בנוסח תימן הבלדיאי ובנוסח איטליה שומרים על שיטת הרמב"ם.
ברכות התורה הן ברכות שאומרים לפני שלומדים תורה. (ברכה = מילות תודה או בקשה.) בדרך כלל אומרים אותן בבוקר ליד ברכות השחר.
הסידור כולל שלושה חלקים קצרים.
יש מנהגים שונים מתי לומרן. חלק אומרים לפני פרשת התמיד. חלק אומרים לפני ברכת השחר. ספרדים לרוב אומרים אחרי ברכות השחר. אחרי הברכות קוראים קצת תורה כדי שהברכה תהיה קרובה ללימוד.
אסור ללמוד תורה באותו יום לפני שאומרים את הברכות. חכמים דנו אם המצווה מהתורה או חוק שחכמים קבעו. אם לא בטוחים שברכת כבר נאמרה, יש כללים שונים מה לעשות.
חז"ל אמרו שלימוד בלי ברכה גרם נזק לעם. פירוש אפשרי הוא שאנשים לא כיבדו מספיק את התורה.
נחלקו אם מחשבה נחשבת כדיבור. חלק אמרו לא. חלק אמרו כן. לפי שולחן ערוך מי שחושב אינו חייב לברך, וכותב צריך לברך.
אחרי הברכות קוראים קטעים קצרים מהתורה ומהמשנה. דוגמאות: פרשת התמיד ופרשת ברכת כהנים. כך מכסים חלקים שונים בלימוד היומי.
תגובות גולשים