בתי דין דתיים בישראל

בתי דין דתיים הם מוסדות שקיבלו מהרשויות סמכות לשפוט בענייני המעמד האישי של אזרחים. אלה נושאים כמו נישואים, גירושים, ירושה, אפוטרופסות ואימוץ. בישראל לכל עדה דתית מוכרת יש בית דין שפועל לפי דיני הדת שלה: יהדות, אסלאם, נצרות והדת הדרוזית.

בתי הדין הרבניים דנים במעמדם האישי של יהודים, ובכלל זה בגיור. שופטי בתי הדין נקראים דיינים. הם ממונים על ידי ועדת מינויים בראשות שר הדתות. בדרך כלל דנים בהרכב של שלושה דיינים. במקרים דחופים ובסכמת הצדדים אפשר גם דיין יחיד. הפסקות מתקבלות לפי ההלכה היהודית, כלומר חוקי הדת היהודית.

קיימים בישראל 12 בתי דין רבניים אזוריים ובית דין מיוחד לגיור. בית הדין הרבני הגדול לערעורים יושב בירושלים, ונשיאו אחראי על מערכת השיפוט הרבנית. הנהלת בתי הדין הרבניים מטפלת בהיבט הלוגיסטי; בראש הנהלה זו עמד (ינואר 2016) עו"ד שמעון יעקבי כמנכ"ל זמני.

מ parallel למערכת הציבורית פועלים בתי דין רבניים פרטיים. אלה דנים בסכסוכים אזרחיים לפי ההלכה, במסגרת חוק הבוררות. החלטת בורר שמוסכמת בחוזה מקבלת תוקף חוקי. יש מאות בתי דין פרטיים, רבים משרתים קהילות מקומיות. חלקם מכנים עצמם "בד"ץ", כמו בית הדין של העדה החרדית בירושלים.

בית הדין השרעי דן בענייני המעמד האישי של המוסלמים. "שריעה" היא ההלכה המוסלמית, כלומר חוקי הדת. בישראל פועלים שמונה בתי דין שרעיים אזוריים, ועוד בית דין לערעורים והנהלה בירושלים. בדרך כלל בית הדין האזורי דן בפני קאדי יחיד (שופט דתי), והערעורים נדונים בהרכב של שלושה.

נשיא בית הדין השרעי לערעורים מאז 1994 הוא הקאדי אחמד נאטור. המנהל האדמיניסטרטיבי של המערכת הוא איאד זחאלקה.

בתי הדין הדרוזיים פועלים בעכו ובמסעדה (ברמת הגולן). חבר בית הדין נקרא קאדי-מד'הב. בתי הדין פועלים לפי חוק בתי הדין הדרוזיים משנת 1962, והחלו לפעול ב-30 בדצמבר 1963. לפני כן אימצה העדה חוק מעמד אישי לבני העדה, ונוהגים לפי חוק זה.

עד מותו ב-1993 עמד בראש בית הדין הדרוזי לערעורים השייח' אמין טריף. מאז המשרה הזו לא אוישה. כיום מכהנים בבתי הדין מספר קאדים-מד'הב מטעם העדה.

לכנסיות של עשר העדות הנוצריות המוכרות בישראל יש בתי דין נוצריים. אלה נותנים שירותי דת, ובכלל זה פסיקות בעניינים משפחתיים. פסיקות אלה מוכרות על ידי המדינה.

בתי הדין זוכים להכרה ולהסמכה בחוק יסוד: השפיטה. כדי לאפשר פעילותם נחקקו חוקים נוספים. בין החוקים החשובים: חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון) משנת 1956, וחוק בתי דין דתיים (מניעת הפרעה) משנת 1965. חוקים אלה מסדירים סמכויות, נהלים והגנה על עבודת בתי הדין.

בתי דין דתיים הם סוג של בתי משפט לדברים אישיים. הם דנים בנושאים כמו נישואים, גירושים וירושה. המדינה מאפשרת להם לשפוט לפי דתם של האנשים.

אלה בתי הדין של היהודים. השופטים נקראים דיינים. הם שופטים לפי ההלכה, שזה חוקי הדת היהודית. יש 12 בתי דין אזוריים ובית דין מיוחד לגיור. בית הדין הגדול לערעורים נמצא בירושלים.

יש גם בתי דין פרטיים. הם דנים בסכסוכים לפי ההלכה. אם הצדדים מסכימים בחוזה, ההחלטה שלהם תקפה מבחינה חוקית.

אלה בתי הדין של המוסלמים. השופט נקרא קאדי. יש בתי דין אזוריים ובית דין לערעורים. השריעה היא חוקי הדת המוסלמית.

בתי הדין הדרוזיים נמצאים בעכו וברמת הגולן. שופט הדרוזים נקרא קאדי-מד'הב. החוק שעוגן את בתי הדין הזה נחקק ב-1962.

למספר כנסיות יש בתי דין נוצריים. הם מטפלים בעניינים של בני העדות. המדינה מכירה בפסיקות שלהם.

בתי הדין מוכרים בחוק יסוד: השפיטה. יש גם חוקים משנות ה-50 וה-60 שעוזרים להם לעבוד ומונעים הפרעות.