ג'יימס ביוקנן נולד בפנסילבניה ב-1791 ומשפחתו הייתה ממוצא סקוטי-אירי. הוא למד במכללת דיקינסון והוסמך לעריכת דין ב-1812. ביוקנן התפרסם כעורך דין מצליח בלנקסטר והתחיל לעסוק בפוליטיקה במדינה.
ביוקנן שימש בבית הנבחרים של פנסילבניה ובהמשך בקונגרס של ארצות הברית. הוא תמך באנדרו ג'קסון ובהשקפות של זכויות המדינות. במשך השנים שימש גם כשגריר ברוסיה, כסנאטור, כמזכיר המדינה וכשגריר בבריטניה.
בווושינגטון קיבל ביוקנן השכלתה הפוליטית והתחבר לחברי קונגרס דרומיים. כשגריר ברוסיה למד צרפתית וסייע לחתום על הסכמי סחר.
כסנאטור הוא תמך בזכויות המדינות והתנגד להגבלות ממשלתיות על העבדות. הוא נלחם בעמדות של ניו אינגלנד ועמד בול בעמדות שמרניות ביחס לכלכלה ולבנק הלאומי.
כמזכיר המדינה תחת הנשיא פולק, ביוקנן השתתף במשא ומתן על סיפוח עומקים כמו אורגון והקפיד על מדיניות חוץ של הרחבה טריטוריאלית.
ב-1853 יצא ביוקנן לשגרירות באנגליה. שם עסְק בניסיון לקבל שליטה והשפעה במרכז אמריקה ולרכוש את האי קובה מספרד.
בבחירות של 1856 נבחר ביוקנן לנשיאות במצע דמוקרטי שתמך בזכויות המדינות ובהגנה על בעלי העבדים. הוא נמנע ממסע בחירות גדול וניצח בזכות תמיכה מדרום ומחלק מהצפון.
ביוקנן הושבע ב-1857 והבטיח לכהון כהונה אחת בלבד. הוא הכריז שהסוגיות שנוגעות לעבדות בטריטוריות תיפתרנה על ידי בית המשפט העליון. בית המשפט העליון הוא הגוף המשפטי העליון בארצות הברית.
ביוקנן מינה מטעם הקבינט מספר שרי דרום ותומכי דרום, כדי לשמור על איזון. מינויים אלה עוררו כעס בצפון והעמיקו את החיכוכים בתוך מפלגתו.
כראש רשות המבצעת מינה ביוקנן שופט עליון אחד ומספר שופטים מחוזיים.
פסק דין דרד סקוט קבע כי לקונגרס אין סמכות לאסור על עבדות בשטחי הטריטוריות. ביוקנן התערב בתהליך ההחלטה ואף ניסה להשפיע כדי שבית המשפט יאשר עמדה שתקריב את זכויות בעלי העבדים. פסיקה זו הכעיסה רבים בצפון וחיזקה את הניגוד בין הצדדים.
בהלת 1857 הייתה משבר כלכלי שנבע מספקולציות, בנייה מהירה של מסילות רכבת ויבוא גדול. ביוקנן סירב לאמצעים פדרליים מרחיבים וסיפק המלצות לריסון בהלוואות בנקאיות. המשבר פגע בצפון יותר מאשר בדרום.
ביוקנן שלח צבא ליוטה כדי להחליף את מנהיג המורמונים, בריגהם יאנג, אחרי דיווחים על אי-שקט. המרד נרגע במהירות וביוקנן חננן חלק מהמעורבים.
המאבק על קנזס נבע מחוק קנזס, נברסקה שאפשר לטריטוריות להחליט בעצמן על עבדות. בקנזס נוצרו ממשלות מתחרות ואלימות. ביוקנן תמך בחוקת לקומפטון שתמכה בעבדות, וקיווה לצרף את קנזס לאיחוד כמדינת עבדות. בעיה זו החריפה את המתח הפנימי והוא לא פתר אותה.
המאבק בתוך המפלגה הדמוקרטית בין ביוקנן לסטיבן דאגלס הלך והחריף. בסופו של דבר דאגלס חיזק את מעמדו באילינוי, ודו-קוטביות המפלגה הובילה להישגים רפובליקניים בקונגרס.
אחרי ניסיון הפשיטה של ג'ון בראון ב-1859, המתח גבר. ביוקנן גינה את המעשה וקרא לחקיקה שתגן על העבדות. הדרום האשים את הרפובליקנים באחריות, והמתיחות הלכה וגברה.
ביוקנן קידם מדיניות חוץ שכללה ניסיון להרחיב את השפעת ארצות הברית במרכז אמריקה. הוא השיג כמה הישגים דיפלומטיים בסחר ובשטחים קטנים, אך ניסיונות לרכוש קובה וכמה מהשאיפות הופרכו בבירה.
ב-1860 הוקמה ועדת קובוד שחקרה שוחד ושימוש לרעה בכוח. הדו"ח חשף בעיות של שחיתות בקבינט אך לא הניב ראיות חזקות להרשעה של ביוקנן.
המפלגה הדמוקרטית התפרקה בין צפוניים לדרומיים ב-1860. בבחירות ניצח אברהם לינקולן, מועמד הרפובליקנים. ניצחונו עורר חששות בדרום והוביל לגל פרישת מדינות מהאיחוד.
לאחר ניצחונו של לינקולן פרשו מספר מדינות דרומיות מהאיחוד. ביוקנן טען שפרישה אינה חוקית, אבל גם אמר שאין לממשלה הפדרלית כוח ברור למנוע אותה בכח. הוא הציע תיקון חוקתי להגנה על העבדות ולחוק העבד הנמלט.
שלוש מדינות נוספו במהלך כהונתו, אך המחלוקות סביב קנזס והעבדות העמידו את ההרחבה באור בעייתי.
ביוקנן האמין בזכויות המדינות ובריסון הממשל. הוא תמצת עמדות שניסו לאזן בין הרחבה טריטוריאלית ובין שמירה על זכויות המדינות כולל זכותם להחזיק עבדים.
מלחמת האזרחים פרצה זמן קצר לאחר תום כהונתו. ביוקנן נשאר נאמן לאיחוד אך הוטח בו האשמה לאי-מניעת הפרישה. שארית חייו הקדיש להגן על שמו. הוא מת ב-1868 ונקבר בלנקסטר.
ביוקנן היה רווק כל חייו. הוא התארס פעם אחת, אך האירוסין בוטלו והארוסה מתה. בחייו הציבוריים נצפו שמועות לגבי יחסיו עם גברים אחרים, אך אין הוכחות חד-משמעיות. אחייניתו הארייט ליין מילאה תפקיד מארחת בבית הלבן.
ההיסטוריה שופטת את ביוקנן בקפדנות. רבים רואים בו כמנהיג שנכשל במבחן הגדול של השעה. טעויותיו, בעיקר ההתרסה מול הפרישה וההתערבות בפסק דין דרד סקוט, הפכו אותו לאחד הנשיאים המדורגים נמוך בהיסטוריה האמריקאית.
ג'יימס ביוקנן נולד ב-1791 בפנסילבניה. הוא למד משפטים והיה עורך דין.
הוא שירת בקונגרס ואז היה שגריר וסנאטור. לבסוף נבחר לנשיא ב-1856.
ביוקנן היה הנשיא ה-15. הוא נשא בעיות גדולות על עבדות. עבדות זה מצב שבו אנשים היו בבעלות אחרים.
בית המשפט העליון פסק שלקונגרס אין זכות לאסור עבדות בטריטוריות. ביוקנן רצה שתהיה החלטה כזו.
בקנזס נלחמו אנשים בגלל העבדות. ביוקנן תמך בחוקת קנזס שתומכת בעבדות.
כשאברהם לינקולן נבחר, כמה מדינות דרומיות פרשו מהאיחוד. זה הוביל בסופו של דבר למלחמה בין צפון לדרום.
ביוקנן ניסה להגן על שמו. הוא מת ב-1868 ונקבר בלנקסטר.
ביוקנן לא התחתן. הוא חי חלק מהזמן עם חברים והיו שמועות על חייו הפרטיים.
היום רבים חושבים שביוקנן נכשל בתפקידו. לא הצליח למנוע את המחלוקות שגרמו למלחמה.
תגובות גולשים