גואם

גואם (בצ'אמורו: Guåhan, גוואהאן; באנגלית: U.S. Territory of Guam) הוא אי בקבוצת איי מריאנה במערב האוקיינוס השקט. זהו שטח שנמצא בשליטת ארצות הברית, טריטוריה (שטח שנשלט על ידי מדינה אחרת). כ-29% משטח האי מנוצלים על ידי הכוחות המזוינים של ארצות הברית.

האיים יושבו לראשונה סביב שנת 2000 לפנה"ס על ידי בני העם האוסטרונזי שהגיעו מאסיה. האירופים גילו את האי בראשית המאה ה-16, כאשר פרדיננד מגלן זיהה אותו ב-1520. ספרד טענה לשלטון מאז מסעו של מיגל לופס דה לגאספי ב-1565, והאי היה תחת שלטון ספרדי עד 1898. במגע עם האירופים פרצה מגפת אבעבועות שחורות ב-1688 שהקטינה מאוד את האוכלוסייה הילידית. בתקופת הספרדים שימש האי תחנת עצירה למסעות הגליאון בין מנילה למקסיקו, והוקמו מבצרים להגנה.

במלחמת ארצות הברית, ספרד ב-1898 עבר האי לשליטת ארצות הברית. לאחר מכן הוקם בו בסיס צי ומחנה של הנחתים; בין הבסיסים היה גם בסיס חיל האוויר אנדרסן. ב-8 בדצמבר 1941 נכבשה גואם בידי הכוחות היפניים, והכיבוש נמשך עד מבצע השחרור האמריקאי שהתקיים בין 21 ביולי ל-10 באוגוסט 1944. החייל היפני האחרון נכנע רק ב-1972. יום הפלישה האמריקאית ביולי 1944 נחשב כיום חשוב בתולדות האי. ב-1950 חוק ה-Guam Organic Act קבע את מסגרת הממשל האזרחי של גואם.

המושל של גואם נבחר אחת לארבע שנים. המועצה המחוקקת מונה 15 חברים הנקראים סנאטורים, הנבחרים אחת לשנתיים. תושבי גואם הם אזרחי ארצות הברית לפי חוק, אך אינם רשאים לבחור בנשיא ארצות הברית. אין להם נציגים בעלי זכות הצבעה בקונגרס האמריקאי. נציג של גואם משתתף בוועדות בית הנבחרים ויכול לנאום, אך אינו מצביע. בנוסף, המפלגות הדמוקרטית והרפובליקנית כוללות נציגים מגואם בבחירות המקדימות לנשיאות.

כלכלת גואם נשענת בעיקר על הצבא האמריקאי ועל תיירות. כ־1,000,000 תיירים מבקרים באי בכל שנה. כ־33% מכוח העבודה מועסקים בתיירות. כ־11% משטח האי משמש לגידולים חקלאיים, ויש גם גידול בקר וחזירים. הכוחות המזוינים של ארה"ב מחזיקים באי שבעה בסיסים גדולים, המשתרעים על כ-156,000 דונם.

אורכו של גואם כ-50 ק"מ, רוחבו נע בין 6 ל-19 ק"מ, ושטחו כ-549 קמ"ר. שטחו הוא כשלושה רבעים משטחה של סינגפור. גואם הוא האי הגדול ביותר בארכיפלג איי מריאנה והאי הגדול ביותר במיקרונזיה.
האקלימט הוא טרופי-ימי: חם ולח במשך כל השנה. גשמים יורדים במשך כל השנה, לפעמים פוגעות סופות טייפון. כמות המשקעים העונתית הממוצעת כ-2,300 מ"מ.

כ־48% מתושבי האי הם מיקרונזיים, בני שבטים גואמיים (צ'אמורו). כ-25% הם ממוצא פיליפיני. כ־10% הם לבנים, ויש גם סינים, יפנים וקוריאנים. רוב תושבי האי נוצרים קתולים (קתולים, נוצרים הקשורים לכנסייה הקתולית).

מבחינה מנהלית גואם מחולקת ל-19 מחוזות, שנקראים כפרים.

גואם (Guåhan) הוא אי רחוק במערב האוקיינוס השקט. זהו אי שבשליטת ארצות הברית. כ-29% משטח האי משמשים את הכוחות המזוינים של ארצות הברית.

האדם הראשון הגיע לגואם בערך בשנת 2000 לפני הספירה. האירופאים ראו את האי ב-1520 כשהמגלן עבר שם. ספרד שלטה על האי מאז 1565 עד שנת 1898. אחרי המגע עם האירופים פרצה מחלה שקטלה אנשים רבים במאה ה-17. האי הפך לחלק מארצות הברית ב-1898.
במהלך מלחמת העולם השנייה כבשו היפנים את גואם ב-1941. האמריקאים שחררו את האי בקיץ 1944. החייל היפני האחרון נכנע רק ב-1972. יום הפלישה ביולי 1944 הוא יום חשוב בהיסטוריה של האי.

לגואם יש מושל שנבחר אחת לארבע שנים. יש מועצה מחוקקת עם 15 חברים. תושבי גואם הם אזרחי ארצות הברית. הם לא בוחרים ישירות בנשיא ארצות הברית. אין להם נציגים בעלי זכות הצבעה בקונגרס האמריקאי.

הכלכלה מבוססת על הצבא ועל תיירות. כ-1,000,000 תיירים מבקרים באי בכל שנה. כ-33% מהעובדים עובדים בתיירות. גואם ארוך כ-50 ק"מ, ורחב בין 6 ל-19 ק"מ. שטחו כ-549 קמ"ר. האקלים טרופי, חם ולח תמיד. יורדים גשמים כל השנה, ולפעמים יש טייפונים (סופות חזקות).

כ-48% מתושבי גואם הם צ'אמורו, תושבים מקומיים במיקרונזיה. כ-25% הם ממוצא פיליפיני. רוב התושבים נוצרים קתולים (קתולים, נוצרים שמעוניינים בכנסייה הקתולית).

גואם מחולקת ל-19 כפרים.