גז

גז הוא מצב צבירה של החומר שבו המולקולות רחוקות זו מזו והמשיכה ביניהן נמוכה. המולקולות נעות בחופשיות ומקבלות את צורת הכלי שבו הן נמצאות. לגז אין נפח קבוע והוא נוטה להתפשט כדי למלא את כל הנפח הזמין. האנרגיה הקינטית של מולקולות גז גבוהה מזו שבנוזל או מוצק.

גזים שונים מתוארים על פי משוואת מצב, שמתארת את היחס בין לחץ, נפח וטמפרטורה. כשהגז קרוב לטמפרטורת הרתיחה שלו, הוא מתקרב להתנהגות של נוזל. חוק אבוגדרו אומר שבאותם תנאים של לחץ וטמפרטורה, כמות שווה של גז אידיאלי, גז תיאורטי ללא נפח מולקולרי, תופסת את אותו נפח. בגזים לא אידיאליים הקשר הזה משתנה; דוגמה היא גז ון-דר-וולס.

מבנה המולקולה משפיע על האנרגיה הפנימית ועל דרגות החופש שלהן. דרגות חופש הן הדרכים שבהן האטומים בתנועה. מולקולה חד־אטומית (כמו בגזים אצילים) כמעט ואין לה דרגות חופש פנימיות נוספות. במולקולה דו־אטומית (כמו חמצן או חנקן) יש גם אפשרות לשינוי המרחק בין האטומים. במולקולות מורכבות יותר, משתנות גם הזוויות בין הקשרים.

חלקיקי הגז בתנועה מתמדת, ולכן הגז נוטה להתפשט בחלל הנתון לו. כמות הגז נמדדת במול, יחידת מידה לכמות חלקיקים.

המונח "גז" נטבע על ידי הרופא והכימאי הפלמי יאן בפטיסט ואן הלמונט במאה ה-17. הספר שבו הופיעה המלה יצא לאור ב-1648 לאחר מותו, והוא קישר את המושג למילה היוונית "כאוס" במשמעות של ריק.

חמצן, חנקן, גזים אצילים ואדי מים.

גז הוא מצב של חומר. מצב צבירה אומר איך החומר נראה (מוצק, נוזל או גז). בגז החלקיקים רחוקים זה מזה. הם נעים בחופש וממלאים את הכלי שבו הם נמצאים. לגז אין נפח קבוע.

גזים יכולים לזרום. הם מתפשטים בחלל. כשקר, גז יכול להפוך לנוזל. חוק אבוגדרו אומר שכמות שווה של גזים פשוטים תופסת נפח שווה. גז אידיאלי זה רעיון לגז מאוד פשוט בלי כוחות בין החלקיקים.

יש גזים מחד־אטומיים, כמו גזים אצילים. יש גזים דו־אטומיים, כמו חמצן או חנקן. יש גם מולקולות עם יותר אטומים, כמו מולקולת המים. המולקולות נעות ומתפזרות.

כמות גז נמדדת במול. 'מול' הוא יחידת מידה לכמות חלקיקים.

המילה "גז" הומצאה על ידי יאן ואן הלמונט במאה ה-17. ספר שבו הופיעה המילה יצא ב-1648.

חמצן, חנקן ואדי מים.