גזר

גזר (Daucus carota sativus) הוא ירק שורש שמגיע מצבעים שבין כתום עז ללבן. מבנה השורש פריך וקשה יחסית, והוא מזון עשיר בערכים תזונתיים.

מקורו של הגזר התרבותי הוא באבות פראיים שכנראה הופיעו באפגניסטן, ששימשה מרכז למגווני הגזר. קיימים מינים רבים של גזרים, וגזר הגינה קרוב לקרובי פרא אחרים.


בחתך רוחב של הגזר רואים שני אזורים עיקריים: קליפה חיצונית, שבה נמצא רוב חומרי התשמורת, וליבה פנימית קשה יותר. בליבה עוברים צינורות כגון העצה (צינורות שמעבירים מים בצמח) והשיפה (חומר עצי ודל ברכיבים תזונתיים).

לפרח הגזר חמישה עלי כותרת לבנים-צהבהבים וחמישה אבקנים. הפרחים מושכים חרקים שמסייעים בהאבקה ובפיזור הזרעים.


הגזר עשיר בבטא-קרוטן, חומר שהגוף ממיר לויטמין A. הבטא-קרוטן נותן לגזר את הצבע הכתום. גזר הבר היה בתחילה בגוונים של ורוד, סגול או צהוב; תירבותו לכיוון הכתום התרחשה במהלך האלף השני לספירה.

100 גרם גזר מכילים כ־8 מ״ג בטא-קרוטן, וכך הם תורמים משמעותית לצריכת ויטמין A המומלצת. חשוב לדעת: ויטמין A עוזר רק אם יש חוסר בו; אין לגזר סגולות פלאיות לשיפור הראייה מעבר לכך. הגזר גם מכיל סיבים תזונתיים, נוגדי חמצון ומינרלים.

צריכה רבה מאוד של בטא-קרוטן עלולה לגרום לשינוי בצבע העור (צהבהבות), מצב שאינו מסוכן בדרך כלל.


את שורש הגזר אוכלים בעיקר. עלי הגזר אכילים גם הם, אך פחות נפוצים בתרבויות רבות. גזר נא נספג פחות, רק כ־3% מהבטא-קרוטן נספג בגזר טרי. מעיכה, כתישה, בישול או הוספת שמן מעלים את הספיגה ל־כ־39%.

גזר נאכל טרי, מבושל, מטוגן, מאודה, כחלק ממרק או כנזיד. לאחר בישול הוא מתרכך ומשמש גם למזון תינוקות. גזר מגורד נכנס לעוגות ופודינגים. יחד עם בצל וסלרי הוא חלק חשוב במירפואה הצרפתית להכנת מרקים. מחקרים מראים כי תרכובות מסיסות בשמן בגזר יכולות לעכב חמצון של שמן טיגון. מהגזר גם מכינים מיץ ועוגות גזר.


גזר מגדלים מזרעים. הזרע נובט בתחילת החורף, ובעונת הגשמים הראשית צומחת שושנת עלים ושורש עמוק. שורש מיועד לאכילה נאסף בשנה הראשונה; בשנה השנייה הצמח מפתח תפרחת ומייצר זרעים. גידול גזר נחשב קל, ולכן רבים מגדלים אותו בגינות ובאופן אורגני.

גזר (Daucus carota sativus) הוא ירק שורש. שורש זה הוא החלק שנמצא באדמה.

הגזר יכול להיות כתום חזק או לבן. הוא פריך וקשה במגע.


לגזר יש קליפה חיצונית. קליפה זו היא החלק החיצוני. בליבה הפנימית הגזר קשה יותר.

לפרח הגזר חמישה עלים לבנים-צהבהבים. חרקים באים לפרחים ומעבירים את הזרעים.


הגזר עשיר בבטא-קרוטן (חומר שהגוף הופך לויטמין A). הבטא-קרוטן נותן לגזר את הצבע הכתום. בעבר היו גזרים בסגול, צהוב וורוד. תירבו זנים כתומים לפני מאות שנים.

הגזר גם מכיל סיבים ומינרלים. אם אוכלים המון גזר, העור עלול לקבל גוון כתום-צהבהב. זה לא מסוכן בדרך כלל.


את שורש הגזר אוכלים בדרך כלל. עלי הגזר אכילים גם הם, אבל פחות נפוצים.

גזר נא נספג פחות בגוף. אם מעבדים אותו, מעיכה, כתישה, בישול או הוספת שמן, הגוף סופג יותר. גזר מבושל רך ומתאים גם לתינוקות. משתמשים בו בסלטים, במרקים, בעוגות ובמיץ.


גזר מגדלים מזרעים. הזרע נובט בתחילת החורף. בשנה הראשונה מגדלים את השורש ואוספים אותו. בשנה השנייה הצמח נותן פרחים וזרעים. גידול גזר נחשב קל, ורבים מגדלים אותו בגינה הביתית.