"גזרות אנטיוכוס", או "גזרות השמד", הוטלו על היהודים בשנת 167 לפנה"ס על ידי אנטיוכוס הרביעי "אפיפנס". גזרות אלה דחו את חופש הדת היהודי והיו סיבה מרכזית לפריצת מרד החשמונאים. מבחינה רחבה יותר, האירועים משקפים התנגשות בין דת מונותאיסטית (האמונה באל אחד) לבין דת פוליתאיסטית (אמונה במספר אלים).
אנטיוכוס הרביעי הנהיג את הממלכה הסלאוקית ושאף להחזיר לה את עוצמתה. אביו פתח במלחמות נגד מצרים, ואנטיוכוס המשיך במאמצים אלה. בשנים 198, 168 לפנה"ס כבש זמנית אזורים שונים כולל חלקים מארץ ישראל ומצרים, אך נאלץ גם להסתגל ללחץ רומי שהכריח אותו לוותר על כיבושים.
ההשפעה הרומית וחוזה אפאמיאה (188 לפנה"ס) הגבילו את יכולתו הצבאית והפוליטית של בית סלאוקוס. ההשפלה מול רומא שינתה חלק ממדיניותו והגבילה את צעדי ההרחבה שלו.
ביהודה התקיימו קרעים פוליטיים וחברתיים. תחילה נלחמו שני כהנים על כהונת הכהן הגדול: יאסון ומנלאוס. יאסון נבחר בעזרת תשלום לאנטיוכוס ושם ביסוס של מוסדות הלניסטיים בעיר.
יאסון ייסד בירושלים גימנסיון (מוסד חינוך ואימון יווני) ואפביון (מוסד קדם-צבאי יווני). העיסוק בתרבות ההלניסטית הגביר פיצול בין מי שהתקרבו להרגלים היוונים לבין אלו ששמרו על אורח החיים היהודי.
מנלאוס קנה את המשרה בכסף והחל לשדוד כלי מקדש כדי לשלם חובותיו. המתח הציבורי עלה, וירושלים נכנסה לתוהו. לאחר סירוב חלקים מהעם, אנטיוכוס שלח כוחות שדיכאו והוקמה מצודה יוונית בשטח בית המקדש. חיילים סוריים החלו לקיים פולחן עבודה זרה במקום זה.
ההתנגשויות החלו במאבקי כוח פנימיים ושוד המקדש בידי אנטיוכוס ומנלאוס. לאחר ניסיון מרידה של יאסון וחוליות נוספות, צבא המלך פשט על ירושלים ותקף תושבים. אפולוניוס, מושל השומרון, הקשה עוד יותר על תושבים וסייע בהקמת החוק והמצודה.
עונשים כלכליים ורמיסת רכוש הקלו על ירידת תושבים מהעיר. המציאות הזו הובילה להתקוממות חזקה יותר בקרב חלקים מהעם.
בתחילת חורף 167 לפנה"ס פרסם אנטיוכוס סדרת גזרות שנועדו למנוע קיום מצוות יהודיות ולכפות פולחן זרים. בין ההוראות היו הטמאת המקדש וקידושו לשם זאוס על-פי דיווחים מסוימים, והחובה להשתתף בתהלוכות ובלחגיגות המלך. יש ספק אם תמיד מדובר בזאוס ודיוניסוס היווניים, שכן במזרח נהגו לזהות אלים מקומיים עם שמות יווניים.
הגזרות פגעו גם בשומרונים, אם כי לפעמים השלטון פטרם כשהם הצהירו שהם חיים לפי מנהגים היווניים.
במקורות תלמודיים ומדרשיים מוזכרת גם גזירה צורמת אחרת: זכות הלילה הראשון לנציב, דבר שלא היה מקובל בארץ קודם.
הסיבה המדויקת להטלת הגזרות לא ברורה, ומוצעות כמה השערות:
- אישיות המלך: חלק מהחוקרים מדגישים את אופיו האכזרי של אנטיוכוס ואת רצונו להתחזק.
- הלניזציה כפוליטיקה: יש הסבורים שאנטיוכוס שאף להפיץ את התרבות ההלניסטית כי ראה בה "עליונה".
- אחדות ממלכתית: ייתכן שרצה לאחד את העמים שבממלכה תחת חוקה אחת ומנהג אחד.
- יוזמת המתייונים: יש שטוענים שהגזרות נובעות מלחצי מתיישבים מקומיים תומכי הלניזם.
- ענישה למהומות: הצעה נוספת גורסת שהגזרות היו תגובה למהומות ולבזיזת מקדשיו של המלך.
אין הסכמה מוחלטת. ייתכן שמספר גורמים פעלו יחד, ובחלק מהמקרים הגזרות היו גם ניסיון לחזק שלטון כשהוא חלש מול רומא.
בעקבות הגזרות נרשמה תגובה מעורבת: חלק מהיהודים הכניעו עצמו והסתגלו, אך רבים התנגדו. חלק מההתנגדות הייתה אזרחית, וחלקה הפכה לאלימה. סיפור חנה ושבעת בניה משקף עמידה גלוייה מול הכפייה. חלק מהעימותים התפתחו למרד מנצח, מרד החשמונאים, שהחל כתוצאה מהגזרות ומהדיכוי שסביבן.
בשנת 167 לפנה"ס אנטיוכוס הרביעי ציווה גזרות קשות על היהודים. גזרות אלה ניסו לעצור את קיום מצוות היהודים.
אנטיוכוס שלט בממלכה סלאוקית חזקה. רומא אילצה אותו להחזיר חלק מהכיבושים. הוא עבר בארץ ישראל בדרכו חזרה.
ביהודה היו ריבים בין כהנים. יאסון קנה את התפקיד בכסף. יאסון הביא מנהגים יווניים לירושלים. גימנסיון (מקום אימונים יווני) הוקם בעיר.
מנלאוס קנה את התפקיד אחר כך. הוא שדד כלי מקדש כדי לשלם חובותיו. זה הצית כעס רב בעיר.
אנטיוכוס ושלוחיו פשטו על ירושלים. היו טבח ושוד. הוקמה מצודה בשטח בית המקדש. חיילים זרים החלו לקיים פולחן זר במקום.
בחורף 167 לפנה"ס הודיע המלך גזרות נגד הדת היהודית. הוא דרש למנוע חלק מהמצוות. לפי מקורות, המקדש נקרא על שם אל יווני. אנשים הוכרחו להשתתף בטקסים זרים.
אין לדעת בדיוק למה נעשו הגזרות. החוקרים מציעים כמה רעיונות:
- ייתכן שאנטיוכוס רצה להפיץ את התרבות היוונית.
- יתכן שרצה לאחד את ממלכתו בחוק אחד.
- אולי רצה להעניש מהומות וביזה של מקדשו.
יש מי שהכניעו עצמם. אחרים התנגדו בחוזקה. ההתנגדות התפתחה למרד החשמונאים.
המאבק הזה שינה את החיים בארץ וגרם לשינוי גדול בעברה של יהודה.
תגובות גולשים