גטו קובנה

גטו קובנה שכן בעיר קובנה שבליטא, בפרבר ויליאמפולה שנקרא סלובודקה. סלובודקה הייתה שכונה שבה גרו יהודים שנמנע מהם להתגורר במרכז העיר. ערב מלחמת העולם השנייה חיו בקובנה ובסלובודקה כ‑35,000 יהודים, כשליש מהתושבים.

קובנה נכבשה בידי הנאצים ב‑24 ביוני 1941. מיד החלו מעצרים והתקפות של לאומנים ליטאים על יהודים. בין 25 ל‑26 ביוני רצחו הלאומנים כ‑800 תושבים בסלובודקה. ב‑8 ביולי הורתה ממשלת הכיבוש להעביר את היהודים לגטו בסלובודקה. לגטו, שנקרא רשמית "גטו ויליאמפולה", נכנסו כ‑30,000 יהודים, אחרי רציחות שנעשו בחודשים יוני, אוגוסט 1941.

בראש ה"אלטסטנראט" (ועד זקני העדה) עמד אלחנן אלקס. בתוך חודשיים־שלושה נהרגו בגטו כ‑3,000 אנשים.

ב‑28 באוקטובר 1941 הובאו תושבי הגטו למפקד. לאחר סלקציה (מיון בין מועמדים לעבודה לבין אחרים) נרצחו למחרת כ‑9,000 איש בפורט התשיעי. פורט התשיעי הוא מבנה היסטורי בקובנה ששימש כמקום מעצר והוצאה להורג.

מאוקטובר 1941 ועד אוקטובר 1943 התקיימה תקופה של "שקט יחסי" מבחינת פוגרומים המוניות, אך התושבים עבדו בעבודות כפייה. ילדים מגיל 12 עברו לעבוד, לעתים מחוץ לגטו. העבודה הקשה ביותר הייתה בשדה התעופה הצבאי באלקסוטס ובבתי המלאכה שהייצרו לצבא הגרמני.

למרות התנאים הקשים התקיימו בחיי הגטו פעילות חברתית ותרבותית, בתי ספר, בתי כנסת ופעילות פוליטית. היודנראט ארגן גני ירק, בני נוער עבדו בהם. בסוף פברואר 1942 בוצעה "אקציית הספרים", החרמת ספרים וכתבי עת. הצלם ג'ורג' קדיש תיעד בהסתר אלפי תמונות מחיי היומיום בגטו.

בגטו פעלו ארגוני מחתרת שונים. היה את "ברית ציון" שהתמקד בחינוך ותרבות וביטאונו "הניצוץ". הייתה גם תנועת מחתרת קומוניסטית, "הארגון האנטי‑פשיסטי הלוחם", בראשו עמד הסופר חיים ילין. המחתרות לא יוכלו להילחם בכוח מול הגרמנים, ולכן אימנו לוחמים שנמלטו ליערות ליד וילנה והצטרפו לפרטיזנים. כ‑350 יהודים נמלטו, בסיוע מועצת הזקנים והמשטרה היהודית.

כומר נוצרי מקומי, ברוניוס פאוקסטיס, סייע למחתרות והציל כ‑200 יהודים.

בקיץ־סתיו 1943 הורה הימלר לאסוף את היהודים באזור ולהעבירם למחנות ריכוז. הגטו הוכרז כמחנה ריכוז בשם KZ Kauen והוא עבר לאחריות ה‑SS, בפקודו של קצין האס‑אס וילהלם גקה. מועצת הזקנים פוזרה, והוקמה בתוך הגטו "מפקדת מחנה" של האס‑אס. אלפים נשלחו למחנות עבודה סמוכים.

ב‑26 באוקטובר 1943 נערכה גירושת תושבים ליעדים כמו אסטוניה. מפקד הגטו גקה הורה להכין רשימה של 3,500 אנשים שישלחו לעבודה. הגיוס בוצע בקושי ובאכזריות, ובסופו של דבר גויסו כנראה כ‑2,700 יהודים. רבים לא נשלחו ליעד שנאמר להם בו, והזקנים והילדים, כ‑758 איש, נשלחו להשמדה באושוויץ. אחרים ניסו להסתיר את ילדיהם ולברוח.

ב‑27 במרץ 1944 בוצעה אקציה קשה נגד ילדים וקשישים. אקציה היא מבצע מעצרים המוני. המבצע הובל על ידי ברונו קיטל, שהיה מעורב בפעולות חיסול בגטאות אחרים. כוחות הגסטפו, חיילים ליטאים ואוקראינים פשטו על בתים, שלפו ילדים ממחבואיהם והעבירו אותם בכוח. הפקודה הייתה לפנות ילדים עד גיל 12 ונשים וגברים מגיל 55 ומעלה.

בתוך פחות מ‑48 שעות נהרגו כ‑1,800 תינוקות, ילדים וקשישים. חלק מהשוטרים והפקידים שנמנעו מלשתף פעולה הוענשו והוצאו להורג. עוד כ‑300 אנשים נתגלו ונרצחו במצוד. בסך הכל נלכדו ונשלחו רבים לאושוויץ ולפורט התשיעי.

כמה ילדים ניצלו בזכות מחבוא ופעולות של כמה גרמניים ועמיתים שראו ביחס שונה, ובזכות בריחה אל משפחות לא‑יהודיות. קצין האס‑אס קרל רינק אפשר לילדים להתחבא בבתי המלאכה ושמר עליהם מפני החיפוש.

ב‑8 ביולי 1944, כשהצבא האדום התקרב, פונה הגטו. רבים שניסו להסתתר נתפסו; 2,000 נפטרו או נרצחו במהלך הפינוי. המפונים נשלחו למחנות ריכוז בגרמניה, הגברים לדכאו והנשים לשטוטהוף, שם נרצחו עוד אלפים. ב‑1 באוגוסט 1944 שוחררה קובנה על‑ידי הצבא האדום. בעיר נותרו רק כ‑500 יהודים בחיים. בסוף המלחמה נותרו בחיים כ‑2,000 יהודים מסך אוכלוסיית הקהילה, כלומר כ‑8%.

בשנים שלאחר המלחמה הוקמו אתרי זיכרון ומוזיאונים לזכר יהודי קובנה. בקובנה הוקם מוזיאון בפורט התשיעי ומתחם הנצחה. נקבעו שלטי זיכרון באתרים חשובים, ובישראל הוקמו אנדרטאות ובית קברות לזכר הנרצחים. ב‑2018 הורכבו פעילויות זיכרון, כולל שחזור קונצרט שהיה בגטו.

הגטו היה מקום שבו גרו יהודים בכפייה. גטו קובנה היה בסלובודקה, פרבר של קובנה בליטא.
לפני המלחמה חיו בקובנה כ‑35,000 יהודים.

ב‑24 ביוני 1941 נכבשה קובנה. מיד התחילו מעצרים ורציחות. ב‑8 ביולי כוחות הכיבוש אמרו ליהודים לעבור לגטו בסלובודקה. כ‑30,000 יהודים נכנסו לשם.

ב‑28 באוקטובר 1941 אספו הגרמנים את תושבי הגטו. למחרת נרצחו כ‑9,000 אנשים בפורט התשיעי. פורט התשיעי הוא מבנה ישן שהשתמשו בו כמקום מעצר.

בין 1941 ל‑1943 רבים עבדו בעבודות קשות, לפעמים מגיל 12. היו גם בתי ספר, הופעות ומוסדות תרבות. תיעוד צילומי של ג'ורג' קדיש הראה את חיי היומיום.

בהגטו פעלו קבוצות מחתרת. חלק מהיהודים נמלטו והצטרפו לפרטיזנים ביערות. כ‑350 אנשים הצליחו לברוח. כומר אחד בעיר סייע והציל כ‑200 יהודים.

ב‑26 באוקטובר 1943 גירשו אלפים לאסטוניה ולאושוויץ. רבים שהובטחו לעבודה נשלחו למקומות אחרים.

ב‑27 במרץ 1944 נערך מבצע שבו לקחו ילדים וקשישים מהבתים. המבצע הובל על ידי ברונו קיטל. רבים מהילדים והקשישים נאספו ונשלחו למקומות מסוכנים. כמה ילדים ניצלו כי הוסתרו או נמסרו למשפחות שלא היו יהודיות. קצין בשם קרל רינק אפשר לילדים להתחבא בבתי המלאכה.

ב‑8 ביולי 1944 פונה הגטו כשהצבא האדום התקרב. רבים מתו או גורשו למחנות ריכוז. אחרי המלחמה נשארו בקובנה רק כמה מאות יהודים, ובסך‑הכל כ‑2,000 ניצלו.

כיום יש אנדרטאות ומוזיאון בפורט התשיעי לזכר הנספים. יש גם שלטי זיכרון ואתרי הנצחה בישראל ובקובנה.