גלות (באכדית: Galitu, גירוש, הגליה) היא עקירה, בדרך כלל כפויה, של אדם או קבוצה ממולדתם. ההגליה נחשבת לעונש חמור, ולעיתים שימשה תחליף למוות עד המאה העשרים.
הגולה מנותק ממשפחתו ומתרבותו. לעתים חי בסביבה עוינת ונאלץ לבנות חיים חדשים. הממשלות השתמשו בהגליה גם כדי להרחיק מנהיגים לא רצויים ולאלץ קבוצות להיעלם מאורחות החיים וההשפעה הציבורית.
בעת העתיקה השתמשו אימפריות כמו אשור, בבל ורומא בהגליות המוניות אחרי מרידות. הרעיון היה שאוכלוסייה מנותקת מארצה תתפורר. רוב העמים לא שרדו גלות, אבל עם ישראל הצליח בחלקו לשמור זהות אחרי גלות בבל ואחריה גלות רומאית. פרס נהגה להחזיר עמים גולים כדי להשיג נאמנות.
בתורה ובהלכה מי שהרג איש בשגגה נשלח לעיר מקלט, עיר שנועדה להגן עלו, עד מותו של הכהן הגדול. אפשר לראות זאת כעונש או כדרך לכפר על המעשה.
בעת החדשה נעשה שימוש בהגליה להיפטר ממנהיגים ופושעים. נפוליאון הוגלה לאלבה ואז לסנט הלנה. בריטניה הקימה את אוסטרליה כמושבת עונשין. במאה ה-20 היו חילופי אוכלוסין והגליות המוניות: סטלין הגלה עמים לסיביר, וגם גרמניה הנאצית השתמשה בגירושים המוניים. אחרי מלחמת העולם השנייה אומצה אמנת ז'נבה הרביעית שאוסרת גירוש תושבי שטח כבוש.
במציאות המודרנית ירדו ההגליות לחו"ל, בזכות תקשורת שמאפשרת שמירה על קשרים עם הבית. עם זאת, גליות פנימיות לאזורים נידחים נשארו טכניקת ענישה במדינות דיקטטוריות.
גלות היא כשכופים לאנשים לעזוב את ביתם.
הגלה פירושה גירוש בכוח. אימפריה היא מדינה גדולה ששולטת על מקומות רבים.
בעת העתיקה אימפריות כמו אשור ובבל גירשו עמים אחרי מרידות.
עם ישראל הצליח לשמור חלק מזהותו אחרי גלות בבל.
פרס לפעמים החזירה אנשים גולים כדי להבטיח את נאמנותם.
בתנ"ך מי שהרג בטעות הלך לעיר מקלט. עיר מקלט היא מקום שמגן עליו.
בימים מודרניים נהגו להגלות מנהיגים ופושעים. נפוליאון הוגלה לאיים רחוקים.
בריטניה שלחה אסירים לאוסטרליה. במאה ה-20 סטלין גירש עמים לסיביר.
אחרי מלחמת העולם השנייה הוחלט שאי אפשר לגרש אנשים שטח כבוש.
מאז התקשורת עזרה למועלים לשמור על קשר עם הבית. אבל יש ממשלות שמגלות אנשים פנימית עדיין.
תגובות גולשים