גמאל עבד אל נאצר

גמאל עבד אל נאצר (15 בינואר 1918, 28 בספטמבר 1970) היה נשיא מצרים בין 1954 ל-1970. הוא היה דמות מרכזית בעולם הערבי במאה ה-20 והנהיג אידאולוגיה שנקראה נאצריזם (אידאולוגיה מדינית שהתמקדה בכלכלה מדינתית, לאומיות ופאן-ערביות).

נולד באלכסנדריה. אביו עבד בדואר והמשפחה עברה בין ערים. כנער הצטרף לנעור אנטי‑בריטי והשתתף בהפגנות נגד הסכמים עם בריטניה. נכנס לאקדמיה הצבאית לאחר דחייה ראשונית בגלל פעילותו הפוליטית. שם הכיר קצינים כמו אנואר סאדאת ועבד אל‑חכים עאמר. בשנת 1944 התחתן עם תחיה קאזם.

בשנת 1948 שירת כקצין מודיעין במלחמת ערב־ישראל. הוא היה חלק מכוח שנתקע בכיס פלוג'ה, ושימש גם בליווי פעולות זיהוי חללים.

ב־1952 הוביל נאצר את המהפכה הצבאית נגד המלך פארוק. בתהליך זה הודח השלטון הישן והוצא הבריטים בהדרגה. בתחילה עלה לשלטון הגנרל מוחמד נגיב; ב־1954 נאצר הדיח את נגיב והפך לשליט בפועל. אחר כך נבחר לנשיא.

נאצר היה כריזמטי ונערץ על רבים ברחבי העולם הערבי. בחיבורו "הפילוסופיה של המהפכה" פיתח את רעיון שלושת המעגלים: הערבי, המוסלמי והאפריקאי. הוא קידם פאן‑ערביות (רעיון של איחוד מדינות ערב) ושאף להנהגת מצרים באזור. בישראל ובמדינות ערב הוא הפך למנהיג מול ישראל ולסמל של מאבק לאומי.
הממשל שלו הלאים קרקעות וביצע רפורמות חברתיות, אך גם ספג ביקורת על הגבלת חופש והיעדר צמצום פערים.

לאחר מבצעים בגבולות, חתם נאצר על עסקת נשק עם צ'כוסלובקיה והתקרב לברית המועצות. הסובייטים סייעו במימון ובניית סכר אסואן (הסכר הגדול על הנילוס).

כשארצות הברית חזרה בה ממימון הסכר, הלאים נאצר ב־1956 את תעלת סואץ כדי לממן את הבנייה. בריטניה וצרפת, ביחד עם ישראל, תקפו את מצרים במלחמת סיני. בסופו של דבר נאלצו הכוחות הזרים לסגת, ותעלת סואץ הוחזקה בידי מצרים. הנסיגות נכחו בלחץ בין־לאומי, ובסופו של דבר נאצר קיבל תמיכה סובייטית לבניית הסכר.

ב־1958 איחד נאצר זמנית את מצרים עם סוריה ברפובליקה הערבית המאוחדת. הניסיון לכלול מדינות נוספות נכשל; האיחוד עם סוריה התפרק ב־1961, אך מצרים המשיכה להיקרא בשם זה שנים רבות.

במאי 1967 הניח כוחות בסיני וחסם את מצרי טיראן. המילים והפעולות הללו הובילו לפרוץ מלחמת ששת הימים ביוני 1967. מצרים ספגה תבוסה; סיני נכבש ותעלת סואץ נסגרה. נאצר התפטר לזמן קצר, אך חזר בעקבות לחץ המונים. אחרי המלחמה הכריז שאינו מוכן לכרות שלום בשלב זה ופתח במלחמת התשה לאורך תעלת סואץ.

נאצר חלה ב־1969 בהתקף לב. ב־28 בספטמבר 1970 מת מהתקף לב. אלפי אנשים מילאו את הלוויה והוא נקבר במסגד על שמו בקהיר. מפקדו הבא היה אנואר סאדאת. לפני מותו ניסה נאצר לתווך בסכסוכים ערביים ולהגן על זכויות הפלסטינים.

גמאל עבד אל נאצר (1918, 1970) היה נשיא מצרים. נשיא = ראש המדינה.

נולד באלכסנדריה. אביו עבד בדואר. כנער לקח חלק בהפגנות נגד השלטון האנגלי. למד באקדמיה הצבאית. ב־1944 התחתן.

במלחמה של 1948 שירת בנמל הצבא כקצין מודיעין. הוא היה חלק מכוח שנתקע בקרב.

ב־1952 הוביל נאצר מהפכה צבאית. המהפכה הורידה את המלך ושינתה את השלטון במצרים. ב־1954 הפך למנהיג בפועל ונבחר אחר כך לנשיא.

נאצר רצה שמדינות ערב תתחברנה ביחד. זה נקרא פאן‑ערביות (איחוד מדינות ערב). הוא גם רצה רפורמות חקלאיות וסיוע לעניים.

ב־1956 הלאים את תעלת סואץ. זה גרם לעימות עם בריטניה וצרפת. בסופו של דבר תעלת סואץ נשארה במצרים. נאצר קיבל סיוע לבנות את סכר אסואן, שיתן מים וחשמל.

ב־1967 פרצה מלחמה גדולה. מצרים איבדה את חצי האי סיני. נאצר התפטר לזמן קצר אך חזר לשלטון.

בשנת 1970 נפטר מנאצר מהתקף לב. הלוויה הייתה מאוד גדולה. אחריו עלה לשלטון אנואר סאדאת.