סאמי שווכת

סאמי שווכת (1893, 1987) היה רופא, פוליטיקאי ומחנך עיראקי בעל אידאולוגיה פאן-ערבית. "פאן-ערבי" פירושו רעיון לאחדות עמים דוברי ערבית. פעילותו הציבורית העיקרית התמקדה במערכת החינוך העיראקית ובתנועת הנוער אל-פותווה בשנות ה-30 וה-40.

שווכת נולד למשפחה נכבדה בבגדאד ממוצא צ'רקסי. אחיו כיהנו בתפקידים פוליטיים בולטים. הוא סיים את בית הספר לרפואה הצבאי באיסטנבול ב-1917 ושירת כקצין בצבא העות'מאני במהלך מלחמת העולם הראשונה. חוויותיו באיסטנבול ובשירותו הצבאי חשפו אותו לרעיונות הלאומיים של התקופה והשפיעו על אימוצו של רעיון הפאן-ערביות.
לאחר המלחמה עבד במשרד הבריאות העיראקי וקידם הקמת מכללה רפואית בבגדאד. הוא גם פעל לשיפור תקני הרפואה ולמאבק בהתמכרויות לסמים.

בשנות ה-30 ובתחילת ה-40 שימש שווכת במשרות בכירות בחינוך: מנכ"ל משרד החינוך ושר החינוך והרווחה בתקופות שונות. הוא נאבק על עיצוב מדיניות החינוך מול דמויות כמו סאטע אלחוסרי, ושיתף פעולה עם בעלי דעות קרובים כמו מוחמד פאדל אלג'מאלי.
שווכת קידם חינוך לאומי פאן-ערבי. הוא השתמש בלימוד היסטוריה כדי לעצב תודעה פטריוטית, והעדיף להבליט את הרכיב הערבי בתוכניות הלימוד. הוא לא האמין בלימוד היסטוריה ניטרלי, וראה בו כלי לעיצוב ערכים.

שווכת הטמיע אלמנטים מיליטריסטיים בחינוך. "מיליטריזם" כאן פירושו דגש על הכשרה צבאית, משמעת וכושר פיזי. הוא החזיר תלבושת אחידה ודרגות למורים ולתלמידים, הרחיב שעות מסדרים צבאיים והוסיף לימוד גרמנית בבתי ספר תיכוניים. הנהגתו והוראותיו הובילו לחוק החינוך הציבורי של 1940, שאסר על בתי ספר יסודיים זרים וחיזק שליטה ממשלתית על תוכניות הלימוד.
הבריטים ראו בו דמות מעוררת חשד, בשל מדיניותו האנטי־בריטית ופיתוח ארגוני הנוער.

בשנת 1939 יצא ספר נאומים של שווכת בשם "אלו הן מטרותינו", שבו רכז נאומים שנשא למורים ולנוער. הספר שימש כספר לימוד במערכת עד 1942.
בנאום הידוע "מלאכת המוות" (מונח ששווכת השתמש בו לתאר כוח צבאי) הדגיש את חשיבות הכוח והצבא לשמירת עצמאות. הוא השווה את שאיפתו לאחדות ערבית לאיחוד גרמניה ולדוגמאות של מנהיגים חזקים. הנאום שיקף את הדגש שלו על כוחנות ועל הצורך בבניית צבא ומוסר לחימה.

אל-פותווה הייתה תנועת נוער צבאית למחצה שהוקמה בשנות ה-30. "אל-פותווה" רומז לערכי גבורה ואצילות. התנועה הכניסה תלבושות חאקי, דרגות ותרגילים צבאיים לילדים ולנוער, והפכה חלק מהחינוך הממלכתי לחובה.
מטרותיה היו לחזק נאמנות לאומית, משמעת, אומץ ונכונות להקרבה. התנועה שאבה השראה מארגוני נוער פשיסטיים באירופה, ולקחה חלק בקשרים בינלאומיים של התקופה, כולל משלחת למצעד בנירנברג ב-1938 ואירוח מנהיגי נוער אירופיים.
מספר חבריה הוערך בעשרות אלפים בסוף שנות ה-30. בהמשך חלקים מהתנועה היו מעורבים באירועים אלימים ב-1941 שפגעו בקהילות יהודיות.

על דמותו של שווכת קיימות שתי גישות עיקריות במחקר. קבוצה אחת (בין החוקרים: סילביה חיים וריבה סימון) מדגישה אלמנטים פשיסטיים ונאצים ברעיונותיו, כולל הערצה למנהיגים כמו היטלר ומוסוליני וטון אנטישמי שנמצא בכתביו. הקבוצה השנייה (כגון אורית בשקין ופיטר וויין) מדגישה את הרקע המקומי: דחייה של השלטון הבריטי, תרבויות השפעה שונות ותמונה מורכבת של מניעים. קשה להסיק מסקנה חד־משמעית; רבות מהדעות משקפות את רוח התקופה והבלבול בין לאומיות, אנטי־אימפריאליזם והשפעות חיצוניות.

סאמי שווכת (1893, 1987) היה רופא ומחנך בעיראק. הוא האמין בפאן-ערביות. פאן-ערביות = הרעיון שאנשים דוברים ערבית הם אומה אחת.

שווכת נולד בבגדאד למשפחה ידועה. למד רפואה באיסטנבול והיה קצין בצבא. אחר כך עבד במשרד הבריאות וסייע לפתוח מכללה רפואית בבגדאד.

בשנות ה-30 נשא בתפקידים גבוהים בחינוך. הוא רצה שחינוך יילמד אהבת המולדת והאחדות הערבית. לכן חידש לבושים אחידים, הוסיף מסדרים צבאיים בבתי ספר והגביר משמעת.
הוא גם העביר חוקי חינוך ששלטו בתכנים לימודיים.

בשנת 1939 יצא ספר נאומים שלו בשם "אלו הן מטרותינו". הוא הכיל נאומי חינוך שהשתמשו כספר לימוד. בנאום מרכזי קרא לשיפור כוח צבאי. "מלאכת המוות" = מושג שהיה מציין בעיניו כוח צבאי.

אל-פותווה הייתה תנועת נוער צבאית למחצה. זה אומר: נוער שלבש מדים, למד תרגילים צבאיים וקיבל דרגות. המטרה: לחזק אומץ, משמעת ונאמנות לאומה.
התנועה שלחה משלחת לגרמניה ב-1938. חלק מהחברים היו מעורבים באירועים אלימים ב-1941 שפגעו בקהילות יהודיות. זהו חלק עצוב מההיסטוריה.

חוקרים חלוקים לגבי שווכת. חלקם אומרים שהוא אהב מנהיגים פשיסטיים. אחרים אומרים שהוא בעיקר רצה לעצמאות מעצמות זרות. יש אי־בהירות במסקנות, כי התקופה הייתה מסובכת.