גנבת זרע

גנבת זרע היא מונח ציבורי לתיאור כניסה להיריון כאשר הגבר חשב שהיחסים מוגנים מפני היריון והאישה רצתה להרות וקיבלה את הזרע שלו במרמה. המילה "גנבה" משמשת ביומיום, אך מבחינה משפטית מדובר בהונאה או הפרת הסכמה, לא בגניבה במובן הרכושי.

התביעה על רקע "גנבת זרע" עולה בדרך כלל במסגרת תביעות מזונות. מזונות = תשלום תמיכה לילד שנולד, בדרך כלל התובע הוא הילד דרך אימו. בתי המשפט נוהגים לחייב את האב במזונות גם כאשר ההיריון נגרם לפי טענה של מרמה.

יש מקרים שבהם האב תבע פיצויים מהאם על הנזק שנגרם לו בעקבות מרמה. כמה פרשיות בולטות:
- מקרה שבו איש נתן זרע להפריה תוך-רחמית (הפריה בתוך הרחם) והיא השתמשה בו להפריה חוץ-גופית (הפריה מחוץ לגוף, IVF) עם ביצית מתורמת; בדיקת אבהות קבעה שהוא האב וחויב במזונות, והשופט קבע שהאישה הפרה הסכם ותרמה.
- מקרה שבו אישה אספה הזרע בחשאי ושלחה אותו לחו"ל להפריה חוץ-גופית; בית המשפט הכיר במרמה, אך חייב את הבעל במזונות וקבע פיצויים דחויים כדי לא לפגוע ברווחת הילדה.
- בפסק דין בתל אביב משנת 2013 הוטל לראשונה פיצוי לגבר לאחר שאישה אמרה שהיא עקרה, אך בשנת 2017 ערעור ביטל את הפיצוי כי לא הוכח מצג שווא או התעניינות של התובע במצבה הרפואית שלה.
- בשנת 2018 הוטל על אישה לשלם 40,000 ש"ח פיצויים לאחר שהוכח שהריתה ברמייה; עם זאת האב חויב במזונות. מקרה זה היה יוצא דופן מפני שהזוג היה חירש והטענות תועדו בהודעות כתובות.

לסיכום, בתי המשפט נוטים להעדיף את טובת הילד ודורשים מזונות גם כשההיריון הושג בעילה של מרמה. במקביל יכולים לעלות תביעות לפיצוי בגין הפרת הסכמה או מרמה, והחלטות אלה תלויות בנסיבות ובראיות.

יש בספרות המקרא שתי דוגמאות שניתן לקרוא להן גנבת זרע. בסיפור לוט ובנותיו הבנות השקו את אביה ויישמו יחסי מין עמו כשהוא לא היה מודע, כדי להוליד צאצאים. בסיפור יהודה ותמר תמר התחזתה לזונה כדי שיהודה ייכנס עמה, ומשם נולדו פרץ וזרח.

שני המקרים הללו מופיעים בשרשרת היוחסין שבסוף מגילת רות, שם עובד מזוהה כצאצא של פרץ ומואב. חוקר כמו יעקב צ' מאיר מנסח את מעשי בנות לוט ותמר כהחלטות קיצוניות שנועדו להבטיח המשכיות משפחתית. חז"ל דנו במעשים אלה גם כהתנהגות שנעשתה לשם מטרה עליונה, אם כי הם חרגו מהנורמות.

גנבת זרע היא מצב שבו אישה רוצה להרות ולקחה את הזרע של הגבר בלי שהוא ידע. זו לא גניבה של חפץ. זו מרמה.

בבתי המשפט בדרך כלל דורשים מהאב לשלם מזונות. מזונות = כסף לתמיכה בילד. לפעמים האב תבע את האם לפיצוי על המרמה. היו כמה מקרים בולטים:
- איש נתן זרע להפריה ברחם, והאישה השתמשה בו בהפריה חוץ-גופית. הוא נקבע כאב וחויב במזונות.
- אישה אספה זרע ושלחה אותו לחו"ל להפריה. בית המשפט הכיר במרמה, אבל הילד קיבל מזונות. הפיצויים נדחו כדי שלא לפגוע בילדה.
- בשנת 2013 איש הורשע בפיצוי, אבל בערעור ב-2017 הביטלו את הפיצוי.
- ב-2018 אישה חויבה לשלם 40,000 ש"ח פיצויים, אך האב עדיין חויב במזונות. המקרה הוכח בעזרת הודעות כתובות.

בסיפורים עתיקים יש דוגמאות דומות. בנות לוט השקו את אביה כדי להרות ממנו. בתמר התחזתה כדי לשכנע את יהודה לשכב אתה. משם באו פרץ וזרח, ואחר כך דורות נוספים בספרות היוונית-יהודית.

חכמים כתבו שלפעמים מעשים כאלה נעשים כדי לשמור על המשפחה, למרות שהם עוברים על הכללים.