גראפה פאראנומון

גראפה פאראנומון (ביוונית: graphē paranomon) היה הליך משפטי בדמוקרטיה האתונאית, שהחל במאה ה-5 לפנה"ס. זהו תהליך שבו תבעו אזרחים את מי שהציע חוק שנראה כסותר חוקים קיימים או מזיק לעמם. אפשר היה גם לתקוף את החוק עצמו.

העדות הוודאית הראשונה לשימוש בתביעה מופיעה סביב שנת 415 לפנה"ס, אך החוקרים לא מסכימים אם היא הונהגה אז או קודם לכן. יש הטוענים שהשיטה קשורה לרפורמות של אפיאלטס, שביטלו חלק מסמכויות מועצת האראופגוס (מועצה אריסטוקרטית). לפי טענה זו, הגראפה פאראנומון מילאה חלק מהריק שנוצר אחרי הרפורמות.

התביעה יכולה הייתה להיות מוגשת כשעלתה הצעה לחוק או עד שנה מיום חקיקתו. מרגע שההצעה הועלתה בפני האקלסיה (אספת העם), אפשר היה לתקוף אותה. במשך שנה הייתה אחריות אישית על מציע החוק; אחרי שנה אפשר עדיין לתבוע את החוק עצמו ולבטלו. השופטות היו בידיו של בית דין עממי של 500 שופטים מושבעים. אם התביעה נדחית על ידי רוב של יותר מ-4/5 (מעל 400 שופטים), התובע נענש בקנס ונשללה ממנו הזכות להגיש תביעה כזו שוב. בדרך כלל העונש היה קנס. כאשר הוכרזה כוונה להגיש גראפה פאראנומון, ההצעה הושהתה עד לפסק הדין.

ההליך חיזק את הדמוקרטיה הישירה ואת מעורבות האזרחים בחקיקה. הוא העביר חלק מסמכויות הביקורת על חקיקה מהרשות האריסטוקרטית לידי העם. ביטול התביעה בשנה 411 בעת המהפכה האוליגרכית מוכיח את חשיבותה בעיני היריבים של הדמוקרטיה. בנוסף, התביעה הכריחה מציעי חוקים לשאת באחריות על הצעותיהם וכך הגבילה חקיקה אימפולסיבית.

התביעה שימשה גם ככלי פוליטי נגד יריבים. דוגמה בולטת היא התביעה של אייסכנס נגד קטסיפון, שהייתה רשמית נגד הצעתו להעניק לכבוד לדמוסתנס, אך בפועל שיקפה יריבות פוליטית בנוגע ליחסי אתונה עם פיליפוס השני ממקדونיה.

גראפה פאראנומון (תביעה משפטית נגד מציע חוק) היה חוק באתונה העתיקה. זה אפשר לאזרחים לתבוע מישהו שהציע חוק שנראה שהוא פוגע או סותר חוקים אחרים.

העדויות הראשונות על שימוש בתביעה הן משנת 415 לפני הספירה. חוקרים חושבים שהשיטה קשורה לשינויים פוליטיים של אפיאלטס. שינוי זה הפחית את כוחה של מועצת האראופגוס (מועצה של אנשים חשובים).

אפשר היה לתבוע כשעלתה הצעה לחוק או עד שנה אחרי שחוק נכנס לתוקף. במשך שנה היה מציע החוק אחראי אישית. אם הוכחו שלוש הרשעות, הוא איבד את זכויות האזרח. בית הדין היה מורכב מ-500 שופטים (אנשים שבוחנים טענות). אם רוב גדול דחה את התביעה, התובע קיבל קנס ולא חזר להגיש שוב. כשמישהו הודיע שיתבע, ההצעה הושהתה עד להחלטה.

התביעה עזרה לאזרחים להשגיח על החוקים. אבל לפעמים השתמשו בה כדי להבריח יריבים פוליטיים. דוגמה לכך היא המקרה סביב דמוסתנס, שהיה גם סכסוך פוליטי.