דוד בן-גוריון

דוד בן־גוריון (1886, 1973) היה המנהיג המרכזי של היישוב היהודי בתקופת המנדט הבריטי. הוא היה ראש הסוכנות היהודית, יושב ראש הנהלת הסוכנות ומנהיג מפלגת מפא"י (מפלגת פועלי ארץ־ישראל). ב־14 במאי 1948 הכריז על הקמת מדינת ישראל וחתם על מגילת העצמאות. לאחר הקמת המדינה כיהן כראש הממשלה ושר הביטחון במשך שנים רבות.

נולד בפלונסק שבאזור שהשתייך אז לאימפריה הרוסית. בביתו דיברו יידיש, רוסית ופולנית. כבר בצעירותו נטה לפעילות ציבורית: ייסד אגודות צעירים שעודדו דיבור עברי ועבודה בחקלאות, והצטרף לתנועת פועלי ציון, שהשלבה ציונות וסוציאליזם.

ב־1906 עלה לארץ ישראל כחלק העלייה השנייה. עבד בעבודות חקלאיות במושבות שונות וספג קושי, מחלות ורעב. בכל זאת חיזק את השקפתו כי העבודה וההתיישבות הן הדרך לבנות את העם בארץ.

במהלך השנים הנהיג תהליכים לאיחוד מפלגות הפועלים. הוא ראה בהסתדרות הכללית של העובדים כלי מרכזי לבניית היישוב וליצירת משק עצמאי. בעשורים הבאים היה מזכיר כללי של ההסתדרות ולמעשה נהג לשלב בין פעילות חברתית, כלכלית ופוליטית.

ב־1935 נבחר לראש הנהלת הסוכנות היהודית ולמנהל ההנהלה הציונית. בתקופה זו הדריך מדיניות מול השלטון הבריטי וניהל את מאמצי העלייה וההתיישבות. בעת המאורעות הערביים ובזמן הספר הלבן הבריטי קידם מדיניות של שילוב בין מאבק מדיני לפעולות להגנה ולעלייה.

כש־או"ם קיבל את החלטת החלוקה ב־1947, בן־גוריון קיבל את ההחלטה לתמוך בקו זה. עם פרוץ הלחימה בין יהודים לערבים הוביל את המפעל המדיני והצבאי שהביא להקמת המדינה. הוא קיבל החלטות מרכזיות כמו איחוד כוחות הביטחון והקמת צבא אחד ממלכתי, צה"ל (צבא ההגנה לישראל), כדי שהמדינה תעמוד באתגרים.

עם הכרזת המדינה נבחר לראש ממשלה ולשר הביטחון. במהלך מלחמת העצמאות ניהל את אסטרטגיית הלחימה וקיבל החלטות קשות, כולל פירוק מטות נפרדים כדי ליצור צבא אחד מאוחד. לאחר המלחמה הוביל מדיניות של קליטת עלייה מסיבית, חיזוק מוסדות המדינה ובניית מנגנוני ממשל.

בתקופת כהונתו חתם על הסכמים חשובים, כגון משא ומתן על השילומים עם גרמניה המערבית, וניהל מערכות חוץ מורכבות. הוא גם קידם יחסים עם מדינות שונות, בין היתר עם צרפת, שתרמה נשק ושיתוף פעולה בתחומים טכניים.

בן־גוריון שאף לצבא חזק וממלכתי ולכוח עצמאות טכנולוגי וכלכלי. הוא יזם הקמת ועדה לגרעין ופתיחת מסלולי פיתוח תעשייתי. הוא האמין שצריך גם לבסס תמיכה חיצונית, בעיקר מארצות מערביות.

ב־1953 פרש לזמן מה לשדה־בוקר שבנגב, כדי לעסוק בהתיישבות ובחקלאות ולהדגים את חזונו לנגב. חזר לפוליטיקה והקים ממשלה נוספת ב־1955. ב־1956 הוביל את ישראל במבצע קדש (מבצע סיני) במשולא עם צרפת ובריטניה. בשנות ה־60 התעוררו מחלוקות פנימיות בתוך מפא"י, וב־1965 הפריש והקים את רפ"י (רשימת פועלי ישראל).

בשנות ה־60 שימש גם כחבר כנסת ומנהיג אופוזיציה. אחרי מלחמת ששת הימים המשיך להשפיע בדיונים על עתיד השטחים. את שנותיו האחרונות הקדיש לכתיבה ולמשפחה. נפטר ב־1973 ונקבר בשדה־בוקר.

נשוי לפולה מונבז מאז 1917. היו להם שלושה ילדים ונכדים. בן־גוריון חי חלקית בפעילות ציבורית וחלקית בשדה־בוקר, שם חיזק את רעיון הנגב כמרחב לאומי.

עד סוף חייו חשב שהעבודה, ההתיישבות והבנייה הכלכלית הן דרך החוסן הלאומי. הוא שילב בין רעיונות סוציאליסטיים וציבוריים לבין מדיניות ממשלתית ריכוזית. במקביל דגל באחדות הממלכתית ובחיזוק מוסדות המדינה.

דוד בן־גוריון היה דמות מרכזית וקרה בקביעת כיוונה של מדינת ישראל. פעילותו השפיעה על תורת המדינה, על הצבא ועל מידת פתיחת שעריה לעולים.

דוד בן־גוריון נולד ב־1886 בפולין. בגיל 20 עלה לארץ ישראל. הוא אהב עבודה חקלאית ועבודה עברית (שפה עברית).

בן־גוריון היה מנהיג גדול. הוא ארגן אנשים שעבדו יחד. הם רצו לבנות בתים ולגדל יבולים בארץ.

ב־1948 קרא בשם העם: "קמה מדינת ישראל". הוא חתם על המסמך החשוב, שנקרא מגילת העצמאות.

לפני המדינה היו קבוצות לוחמות שונות. בן־גוריון רצה צבא אחד בשביל כל המדינה. כך נוצר צה"ל. צה"ל הוא צבא ההגנה של ישראל (צה"ל = צבא ההגנה לישראל).

בן־גוריון אהב את המדבר. בשנות ה־50 עבר לגור בשדה־בוקר שבנגב. הוא הראה איך אפשר לעבוד ולחיות שם.

נשוי לפולה ויש לו ילדים. כתב ספרים ולבסוף נפטר ב־1973. קברו בשדה־בוקר.

בגלל שהוא הכריז על הקמת המדינה. בגלל שהוא רצה צבא אחד. בגלל שעזר להביא עולים רבים לישראל.

דוד בן־גוריון נחשב בעיני רבים לאדם שעזר לבנות את המדינה ולדאוג לעתיד שלה.