סולניים (Solanaceae) היא משפחה גדולה של צמחים פרחוניים. יש בה כ־102 סוגים וכ־2,715 מינים, והם גדלים באזורים טרופיים וממוזגים ברחבי העולם. רוב המינים הם עשבים או מטפסים, אך יש גם שיחים ועצים. הסוג הגדול ביותר הוא סולנום (Solanum), עם כמעט חצי ממיני המשפחה (כ־1,238 מינים).
המשפחה חשובה מאוד לבני אדם. כמה מצמחי המזון המרכזיים הם תפוח אדמה, עגבנייה, חציל ופלפל. יש גם צמחי תבלין, צמחי נוי וטבק המשמש לעישון ולהרחה. צמחים מסוימים משמשים לרפואה, אך חלקם רעילים כי הם מכילים אלקלואידים, חומרים כימיים בעלי השפעה ביולוגית. דוגמה מצויה בישראל היא ליציאנתס רנטונט (נקרא גם סולנום רנטונט). המקור של רוב המינים הוא באמריקה, והם נכנסו לאירופה אחרי מסעות קולומבוס.
צמחי הסולניים יכולים להיות חד־שנתיים או רב־שנתיים, שיחים, מטפסים ולעיתים עצים קטנים. הגבעולים יכולים להיות זקופים או מטפסים, ולעתים נראים בצורת זיגזג. העלים בדרך כלל מסודרים בחלוקה מסוימת; אצל כמה מינים יש "שושנת עלים" (Rosette), עלים מרוכזים בבסיס הצמח.
התפרחות והפרחים מגוונים: התפרחות יכולות לצאת מחוץ לחיק העלה, ממול בסיס הפטוטרת או מהחיק עצמו. הפרחים בדרך כלל דו-מיניים וסימטריים, עם גביע וכותרת בעלי חמש אונות, וחמישה אבקנים. הפרי בדרך כלל ענבה (כמו עגבנייה או דודא), אבל יש גם פירות אחרים כמו הלקט (פרי הנפתח ומשחרר זרעים), כפי שבפלפל החריף ובחלק מהמינים של דטורה.
כמו בצמחים רבים, העצה מעבירה מים והחומר המומס (שיפה) מעביר סוכרים. בבני משפחת הסולניים יש לעיתים שיפה פנימית, שיפה שנמצאת גם פנים לעצה. תכונה זו יחסית נדירה בצמחים אחרים.
צמיחה נוכחית ברוב הסולניים מתחילה בצורת גבעול מרכזי רציף (גדילה חד־בדית, monopodial). כשהניצן האמירי מתפתח לפרח, הצמיחה עוברת לניצנים חיקיים, וזה נקרא גדילה דו־בדית או סימפודיאלית (sympodial). בצורה זו כל גבעול קטן מסתיים בתפרחת, והצמח ממשיך לגדול מניצן חיקי אחר. בשל שינויים אלה מופיעים עלים בודדים, בזוגות (geminate leaves) או בקבוצות; לעתים נדמה שהעלים הם נגדיים, אך זה נובע ממיזוג התפתחותי שנקרא Concaulescence.
ברבים מסוגי הסולניים פועל מנגנון אי־תאימות גמטופיטית (Gametophytic Self-Incompatibility, GSI). משמעותו היא שגרגר האבקה עצמו (הגמטופיט) קובע אם הנחשון ימשיך לגדול. אם אלל האבקה זהה לאלל בצלקת, צמיחת הנחשון נעצרת ולעתים אין הפריה.
בישראל ובאזורים סמוכים גדלים כ־28 מינים מ־9 סוגים של סולניים. חלקם מקורם באמריקה. בין הסוגים הבולטים: אטד (Lycium), עם כמה מינים הנבדלים בצבע הפרי, סולנום (Solanum), שמכיל מינים נפוצים ונדירים, דטורה, דודא, טבק (Nicotiana), ויתניה (Withania) ושיכרון (Hyoscyamus).
בתמונות אפשר לראות בין היתר את ויתניה משכרת, פריחת סולנום מטפס וסולנום זיתני.
רבים מהמיני משפחה זו מייצרים אלקלואידים, חומרים כימיים בעלי השפעה על בעלי חיים. קבוצה חשובה היא הטרופנים (Tropane), הכוללת אטרופין, סקופולאמין והיוסציאמין. הם רעילים במינונים גבוהים, אך משמשים גם ברפואה במינונים קטנים. ניקוטין הוא אלקלואיד מוכר נוסף. בקפסאיצין, החומר שבפלפלים חריפים, אין רעילות כללית לבעלי חיים, אבל הוא מגרה קולטני חום וגורם לתחושת חריפות. קפסאיצין משמש גם בתרסיסי פלפל להגנה.
סולניים היא משפחה גדולה של צמחים פרחוניים. יש בה אלפי מינים ברחבי העולם. חלקם הם צמחי מזון כמו תפוח אדמה, עגבנייה, חציל ופלפל. יש גם צמחים לנוי וטבק.
הצמחים האלה חשובים לאוכל, לתבלין ולריפוי. חלק מהם רעילים בגלל חומרים טבעיים שנקראים אלקלואידים. אלקלואידים הם חומרים כימיים בטבע, שיכולים להגן על הצמח.
הסולניים יכולים להיות עשב, שיח או מטפס. לפרחים יש בדרך כלל חמש עלים בכל חלק. הפירות יכולים להיות כמו עגבנייה, או פרי שמתפצל ומספר זרעים יוצאים.
בחלק מהצמחים מערכת מונעת מהאבקה של אותו צמח להפרות אותו. כך הם מקבלים גיוון בזרעים.
בארץ גדלים כ־28 מינים מ־9 סוגים. בין השמות המוכרים: אטד, סולנום, דטורה, טבק.
במשפחה יש חומרים חשובים כמו ניקוטין. יש גם טרופנים (חומרי ריפוי ורעל), וקפסאיצין שאחראי ל"החריפות" בפלפלים. קפסאיצין מרגיש חם, אבל הוא לא מושך בעירה. משתמשים בו גם בתרסיס פלפל.
תגובות גולשים