דוקהה

דוּקְּהַה (בפאלי: dukkha, בסנסקריט: दुःख) הוא מושג מרכזי בבודהיזם, בג'יינזם ובהינדואיזם. המונח ניתן לתרגום כמילים כמו סבל, כאב, אי-נוחות, חוסר סיפוק וחרדה. משמעותו משתנה לפי ההקשר. לעתים מדברים על דוקהה כעל חוסר שביעות רצון שנובע מהשתוקקות והיאחזות בדברים חולפים, כולל חפצים ומחשבות.

בדוקהה מדובר כאמת הראשונה מתוך ארבע האמיתות הנאצלות, כלומר החיים כוללים סבל וחוסר סיפוק. הסבל נגרם, לפי הבודהיזם, על ידי השתוקקות שהיא טנהא (tanha), המושג שאומר רצון חזק להשיג או לשמר דברים. דוקהה נכלל גם באחד משלושת סימני הקיום: ארעיות (אניצ'ה, הכל חולף), דוקהה (לא מספק) ואנטא (אין עצמי קבוע).

מבחינה מעשית יש הבחנה בין כאב פיזי לדוקהה כפילוסופיה. לדוגמה, מיגרנה יכולה להיות לא נעימה. אם האדם משתוקק שהכאב ייעלם, זו השתתפות בדוקהה. אם הוא חווה את הכאב בלי שניצתת בו שנאה או השתוקקות שייבלם, הוא פחות סובל דוקהה.

החיים קצרים יחסית ויש בהם מצוקות שונות: מחלה, מוות, אובדן אהבה, דיכאון, בעיות עבודה וקשיים ביחסים. לפי התפישה הבודהיסטית, האדם ממשיך להיוולד ולהתגלגל בסמסרה (samsara, מעגל הלידה והמוות) עד שיש שחרור סופי שנקרא נירוואנה (nirvana), שהוא שחרור מהדוקהה.

בבודהיזם הקדום הדגש הוא על הבנת טבע הדוקהה והתהליך הפגום שמתחיל במגע חושי, שממנו נולדת השתוקקות ואחזקה. התהליך זה מתואר דרך חמש הסקנדות (הקטגוריות שבונות את החוויה). הסוטרות מפרטות גם משפטים כמו: לידה, התבגרות, זקנה, מחלה ומוות הם דוקהה; כאב ופרידות הם דוקהה; אי קבלת רצונות היא דוקהה. המטרה היא לפתח תובנה ולתרגל את המיינד (citta, התודעה) עד למדיטציות עמוקות שנקראות דהיאנות (dhyanas).

חלק מהפרשנים המודרניים טוענים שהפסקת הדוקהה עצמה היא המטרה המוסרית העליונה בבודהיזם הפסלי (הקאנון הפאלי), כלומר המיגור של הסבל הוא הטוב העליון.

הבודהיזם בסין הושפע מהטאו והקונפוציאניזם. במסורות מסוימות דוקהה מקושר לשבע רגשות ולרעיון של ״פו״ (po), מונח שמקושר לאגו או לנשמה. גישה זו הובילה לשילוב בין רעיונות דתיים לטכניקות ברפואה הסינית המסורתית לטיפול בכאב וסבל.

התעוררות רוחנית אינה תמיד מבטלת כאב פיזי. בתרבויות בודהיסטיות מסוימות מסבירים שסבל אחרי התעוררות יכול להיות שחרור או פירוק של קארמה (תוצאות מעשים) מחיים קודמים.

דוּקְּהַה (dukkha) היא מילה בבודהיזם. פירושה: סבל או אי-נוחות.

לפי הבודהיזם, החיים כוללים גם דברים שמכעיסים ומכעיסים אותנו. זה קורה כי אנשים רוצים דברים מאוד חזק. הרצון החזק נקרא טנהא (tanha).

דוקהה שונה מכאב רגיל. לדוגמה, מיגרנה כואבת. אם מישהו שונא את הכאב ורוצה שהוא ייעלם, זה דוקהה. אם הוא מקבל את הכאב בלי שנאה, הוא סובל פחות.

החיים לא תמיד מושלמים. יש מחלות, אובדן, פרידות ובעיות בעבודה. אלה דוגמאות לדוקהה.

אנשים בבודהיזם מאמינים בגלגול נשמות שנקרא סמסרה (samsara). מי שנשבר מהסבל יכול להגיע לנירוואנה (nirvana), חופש מהסבל.

בסין שילבו בודהיזם עם רעיונות מקומיים. הם גם חיברו את הסבל לרגשות ולבריאות לפי הרפואה הסינית.

להתעורר רוחנית לא תמיד מבטל את הכאב הגופני. לפעמים הכאב קשור לתוצאות מעשים קודמים שקוראים להם קארמה (karma).